Shemuel II 6 – שמואל ב ו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת⁠־כׇּל⁠־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃

And David again gathered together all the chosen men of Israel, thirty thousand.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאוֹסִיף עוֹד דָוִד יַת כָּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל תְּלָתִין אַלְפִין.

ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף – ר׳ ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא תשעים אלפים בחורים מנה דוד באותו היום. הדא הוא דכתיב בחור, כל בחור, את כל בחור.

ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף – ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מינה דוד באותו היום הה״ד בחור כל בחור את בחור.

ויוסף עוד דוד – לאסוף.

את כל בחור בישראל שלשים אלף – לפי שנאספו עליו כשהמליכוהו בחברון, וזו היתה אסיפה שניה, לכך נאמר: ויוסף עוד.

Dovid again gathered. To gather.

All the chosen men of Yisroel, thirty thousand. Because they gathered for him when they crowned him in Chevron and [therefore] this was a second gathering [for Dovid] [Scripture] herefore says, "[Dovid] again gathered.⁠"

ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל – לפי שבתחילה נתייעץ עם זקני עם, שרי האלפים והמאות כמו שכתוב בדברי הימים: ויועץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד. ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן י״י אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו. ונסֵבה את ארון (י״י) אלהינו אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול. ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים. ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה (דברי הימים א י״ג:א׳-ו׳) – כי קרית בעל היא קרית יערים כמו שמפורש בספר יהושע (יהושע ט״ו:ס׳) וזהו ויוסף עוד דוד – להוסיף עוד על אותה עצה ולקח את כל בחור בישראל שלשים אלף.

ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל – לפי שבתחילה נתיעץ עם הזקנים להעלות הארון מקרית יערים חזר והוסיף עוד עם הזקנים וראשי האבות כל בחור בישראל.

שלשים אלף – שכן כתיב בדברי הימים ויועץ עם שרי האלפים וגו׳ (דברי הימים א י״ג:א׳).

ויוסף עוד דוד – כמו: ויאסוף, שרשו: אסף. וכן: ויוחר מן המועד (שמואל ב כ׳:ה׳) – שרשו אחר, וכן: תוסף רוחם יגועון (תהלים ק״ד:כ״ט) – כמו: תאסוף.

ויש לפרשו כמשמעו, עניין תוספ׳, שרשו: יסף, כלומר הוסיף לקבץ עוד. וכן תרגם יונתן: ואוסיף עוד.

ופירוש עוד – כי היו עמו רבים מישראל כשהמליכוהו וכן במלחמה הזאת, כי באותו הפרק היתה מלחמת פלשתים והיה זה שהעלו הארון, וכן מוכיח בדברי הימים.

ויוסף עוד דוד – מקרא קצר הוא, ויוסף עוד דוד לקבץ, וכן תרג׳ ואוסיף דוד עוד למיכנש.

את כל בחור בישראל^א – המובחרים והחשובים בישראל כדי שיעלו הארון, וזהו שאמר עוד מפני שהיה קבוץ אחד כשהמליכוהו ובאו אליו כל זקני ישראל, ועוד קיבץ עכשיו כל הזקנים להעלות הארון.

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״ישראל״.

ויוסף עוד דוד – כבר הודעתיך כי לשון ההוספה נכון מכמה פנים כמו שם הדומה שנתבאר ענינו במה שאחר הטבע, כ״ש שנכון זה מצד מה שמבואר מכח מה שקדם ממלחמותיו עם פלשתים כי אז קבץ ובחר אנשים נבחרים להלחם.

ויוסף עוד דוד וגו׳. ספר הכתוב שאסף עוד דוד את כל בחור בישראל, ר״ל מלבד מה שאסף אותם למלחמת פלשתים עוד אסף אותם להעלות ארון האלהים, או היתה האסיפה הראשונה להמליכו והשנית להעלות הארון. והנה אסף לזה הבחורים לבד, אעפ״י שלא היה ענין מלחמה לשיצטרך אליה בחורי כח, לפי שחשב דוד אולי יבואו פלשתים ויקחו את ארון האלהים, הנה כדי לשמרו מהאויבים קבץ אותם הבחורים, ואולי שקבצם גם כן לפזז ולכרכר לפני הארון שזה יאות יותר לבחורים:

ויוסף עוד – לפי שהיו רבים נאספים אליו מעת המלכו, לזה אמר שהוסיף עוד לאסוף אליו את הנבחרים בישראל, להעלות הארון.

ויוסף עוד דוד את כל בחור – בד״ה (א׳ יג, ב׳) מבואר ששלח לקבץ אליו את זקני ישראל להעלות הארון וכפי הנראה לא כולם הלכו רק כל עיר ועיר שלחו זקניהם ושופטיהם הם היו הבחורים והנבחרים שאמר את כל בחור בישראל – והיו שלשים אלף וחכמינו זכרונם לברכה במדרש (במ״ר ד, כ׳) ובירושלמי (סנהדרין פ״י ה״ב) אמרו שסמך תשעים אלף זקנים באותו יום. (דרשוהו ממ״ש את כל בחור) דעתם שכל עדה שלחה בית דין של שלשה, ואם כן משלשים אלף מובחרים של הערים היו תשעים אלף זקנים.

ויסף – מקור שרש יסף ושרש אסף הוא סף וגם הוראת שני הפעלים דומה שהאוסף הולך ומוסיף על מה שבידו, ובכן יתחלפו זה בזה והאחד יורה גם על חבירו כמו כאן שהענין הוא שאחר ששלח דוד את ישראל לאהליו אחר מלחמת פלשתים הוסיף שנית לאספם להעלות את הארון, וכן רחל קראה לבנה יוסף ואמרה אסף אלהים את חרפתי, וגם יוסף ה׳ לי בן אחר (ויצא); ואחר אוסף התבואה תסוף ותכלה מן השדה, והסף הוא סוף הבית, וספות הכסף ידענו בהן שהן כלי אך לא ידענו צורתן אולי תגיד לנו מקור שמן.

וַיֹּסֶף – והוסיף עוֹד¹ דָּוִד לאסוף² ולקבוץ³ אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל מהנבחרים שבהם⁴, כדי להעלות את ארון האלהים⁵, ומניינם היה שְׁלֹשִׁים אָלֶף:

1. מפני שזו היתה הפעם השניה (שהראשונה היתה כשהמליכוהו בחברון) נאמר ״ויוסף עוד״, רש״י.

2. רש״י.

3. רד״ק, רי״ד.

4. מצודת דוד. ואעפ״י שלא היה ענין מלחמה שיצטרך בחורי כח, לפי שחשב דוד אולי יבואו פלשתים ויקחו את ארון האלהים, כדי לשומרו מהאויבים קיבץ את אותם הבחורים, ואולי קבצם כדי לפזז ולכרכר לפני הארון שזה מתאים יותר לבחורים, אברבנאל. ומלבי״ם מבאר שבדברי הימים א׳ י״ג:ב׳ מובא ששלח דוד לקבץ אליו את זקני ישראל להעלות הארון, וכפי הנראה לא כולם הלכו רק כל עיר ועיר שלחו את זקניהם ושופטיהם והם הבחורים המוזכרים בפסוק זה, והוא גם מביא את דעת הירושלמי (סנהדרין פ״י ה״ב) לפיה סמך דוד תשעים אלף זקנים באותו יום, כי בפסוק עצמו כתוב שלושים אלף, ומהמילה ״ויוסף״ לומדים שהוסיף שלושים אלף, ומהמילה ״עוד״ לומדים עוד שלושים אלף נוספים, נמצא בסך הכל תשעים אלף.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיָּ֣קׇם׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכׇל⁠־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר⁠־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃

And David arose and went with all the people that were with him, from Baale-judah, to bring up from there the ark of God, upon which is called the Name, the name of Hashem of hosts that sits upon the cherubim.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(ב-יא) העלאת הארון לבית עבד אדם * – דברי הימים א י״ג:ה׳-י״ד

וְקָם וַאֲזַל דָוִד וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ מִקִרְוַיָא מִדְבֵית יְהוּדָה לְאַסָקָא מִתַּמָן יַת אֲרוֹנָא דַייָ דְאִיתְקְרֵי שְׁמָא שְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת דִשְׁכִינְתֵּה שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא עֲלוֹהִי.

מבעלי יהודה – היא קרית יערים, כמו שנאמר ביהושע: ותאר הגבול ועלה בעלה היא קרית יערים (יהושע ט״ו:ט׳), וכן בדברי הימים: ויעל דוד וכל ישראל בעלתה היא קרית יערים (דברי הימים א י״ג:ו׳), ובעל: לשון מישור.

ויקם וילך דוד וגו׳ מבעלי יהודה – שנאספו שם להעלות משם את הארון וגו׳.

אשר נקרא שם שם – אשר נקרא לו לארון שם, ומהו השם, שהיה שם י״י צבאות עליו.

From Baalei Yehuda. This is [the city of] Kiryas Yearim as it is said in Yehoshua, "and the boundary circled" and went up "to Baaloh, which is Kiryas Yearim" (Yehoshua 15:9). This also [can be found] in Divrei HaYamim, "Dovid and all Yisroel went up to Baaloh, which is Kiryas Yearim" (Divrei HaYamim I, 13:6). [The word] Baal means a plain.

Dovid arose and went from Baalei Yehuda. That gathered there to bring up the Ark from there…

Whose name is called, the name. The Ark is called a name, and what is the name? The name of Adonoy of Hosts was upon it.

ויקם וילך דוד עם כל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם י״י צבאות – פתרונו: אשר נקרא על הארון שֵם מיום שנבנה ומהו השם ששם י״י צבאות יושב הכרובים שרוי עליו כמו שכת׳ ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות (שמות כ״ה:כ״ב).

מבעלי יהודה – ונקראת גם כן שם קרית יערים בעל, ונזכר בעלתה בדברי הימים ואחד הוא ונקראת ג״כ קרית יערים, כמו שאומר ספר יהושע: בעלה היא קרית יערים (יהושע ט״ו:ט׳). ובקרית יערים היה הארון כי שם העלוהו מבית שמש.

ובאמרו: מבעלי יהודה במ״ם, והיה לו לומר: אל בעלי יהודה, כי שם הלכו להעלות משם הארון, וכן אמר בדברי הימים: וילך דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים (דברי הימים א י״ג:ו׳), ואם נאמר כי המ״ם במקום למ״ד זה לא יתכן כי זה הפך זה, כי המ״ם מורה הרחוק והלמ״ד מורה הקרוב. אלא אין פירוש ויקם וילך דוד על ההליכה לבעלי יהודה, אלא על היציאה משם, שאמר להעלות משם והוא מקרא קצר. וכן פירוש הפסוק: וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה שבאו שם להעלות משם את ארון האלהים.

אשר נקרא שם – ואח״כ פירש: שם י״י צבאות יושב הכרובים עליו – נקרא הארון שם, ומה שנזכר שם הארון בזה השם במקום זה, מה שלא נזכר כן במקום אחר, לפי שנתקדש שמו של הקב״ה עליו בהיותו בשדה פלשתים.

מבעלי יהודה – היא קרית יערים, שהיה הארון שם דכתיב ביהושע ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים, וכן בדברי הימים ויעל דוד וכל ישראל בעלתה היא^א קרית יערים.

אשר נקרא שם שם י״י צבאות – כפל לשון הוא והרבה ימצאו כמוהו.

א. כן בכ״י לייפציג 41, פריס 217. בכ״י לונדון 24896, פריס 218 הושמט ע״י הדומות: ״וכן בדברי הימים... קרית יערים״. בפסוק: ״אל״.

אשר נקרא שם שם י״י צבאות – זה הלשון יותר מופלג בדברי הימים (דברי הימים א י״ג:ו׳) ובאור זה ימצא בגביע.

(ב-ח) העשרים וארבעה והוא במצות הוא מה שלמדנו מזה הספור כי מה שאמרה תורה בענין ארון י״י בכתף ישאו הוא הרחקה שלא ישאוהו בזולת זה האופן ולזה תמצא שפרץ י״י פרץ בעזא על אשר לא נשאו הארון באופן הכתוב בתורה כמו שנזכר בספר דברי הימים על דבר זה הספור ולזה השתדל דוד אחר זה שישאו הלוים ארון י״י באופן הנזכר בתורה.

העשרים וחמשה הוא לפרסם ענין קדושת ארון י״י הנפלאה עד שתכף שיפילו דבר מקדושתו יגיע הש״י על דרך מופת אלו העונשים הנפלאים כמו שמצאנו באנשי בית שמש שהיתה בהם מגפה גדולה כי ראו ארון י״י ובזה המקום בענין פרץ עזה כי זה כלו ממה שיוסיף האמנה בענין קדושת התורה ושהוא נאצלת מן הש״י.

והם הלכו להעלותו מקרית יערים, ואותו מקום היה נקרא גם כן בעלה, כמו שאמר בספר יהושע (יהושע ט״ו נ״ט) בעלה היא קרית יערים, ובדברי הימים (דברי הימים א י״ג ו׳) קראו בעלתה, ולזה אמר כאן מבעלי יהודה להעלו׳ משם, ושיעור הכתוב וילך דוד וכל העם אשר אתו להעלות משם את ארון האלהים מבעלי יהודה, שהעלוהו ממקום בעלי אשר היה בנחלת יהודה. ואפשר לומר שאנשי בעלי יהודה הלכו אצל דוד לבוא עמו אל עירם להעלות הארון, וז״ש וילך דוד וכל העם אשר אתו שהיו שם מאנשי בעלי יהודה וכלם הלכו להעלות משם, ר״ל מעיר בעלה הנזכרת את ארון האלהים, וכן אומר בדברי הימים וילך דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים. ואמרו אשר נקרא שם שם ה׳ צבאות יושב הכרובים עליו, ראוי שיפורש מלשון (יונה ג׳ ב׳) וקרא עליה את הקריאה, שהוא לשון הכרזה, יאמר שהלכו להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא ונתפרסם ונכרז שם שם ה׳ צבאות עליו ובעבורו, כי בעבור הנפלאות אשר עשה הארון נתפרסם בכריזה מופלאת שם ה׳ צבאות בין בארץ פלשתים ובין בקרב ישראל, ולזה אמר ב׳ פעמים שם שם, שם ה׳ בתוך פלשתים ושם ה׳ בקרב ישראל. והמפרשים פירשוהו אשר נקרא על הארון שם, ומהו השם שנקרא לארון? קראו לו שם ה׳ צבאות יושב הכרובים. וחז״ל (עיין רד״ק) אמרו שנתקדש שמו של הקב״ה עליו בהיותו בשדה פלשתים מסכים למה שאמרתי:

מבעלי – היא קרית יערים, וכמו שכתוב: בעלה היא קרית יערים (יהושע ט״ו:ט׳).

מבעלי יהודה להעלות וגו׳ – מקרא קצר הוא, ורוצה לומר: שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וכו׳.

אשר נקרא שם – אשר נקרא עליו שם, וחזר ומפרש מהו השם, ואמר: שם ה׳ צבאות יושב הכרובים, הוא הנקרא עליו.

וילך דוד וכל העם אתו מבעלי יהודה היא קרית יערים שנקראת בעלה ומשם לא שלחו זקנים מובחרים רק הלכו כולם, וזה שכתוב וכל העם מבעלי יהודה אשר נקרא שם זה כדמות הקדמה אל החטא שחטאו שבעבורו פרץ ה׳ פרץ בעוזה, שאחר שהארון נקרא בשם,

ששם ה׳ צבאות יושב עליו על הכרובים – באופן שהכרובים הם מרכבה לשם ה׳ השוכן עליהם בקדש, ראוי שנושאי הארון ידמו אל נושאי המרכבה העליונה אשר דמות פניהם פני אדם, ולא ינשאו על שור וחמור, וכן צריך מטעם זה שיהיו לו נושאים מיוחדים שהם שבט לוי אשר בם בחר ה׳ והם שגו בזה כמו שיתבאר.

מבעלי יהודה – היא קרית יערים ועיין מ״ש בש״א ז׳:א׳ על פסוק ויבאו אנשי קרית יערים, וחסרו כאן תיבות ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו אל בעלי יהודה ויסעו מבעלי יהודה להעלות משם וגו׳, ולא זכר ההליכה אל קרית יערים רק שובו משם כי הוא העיקר.

שם שם – האחד מיותר, אולי היה כתוב בסוף שטה וחזר המעתיק וכתבו בטעות בראש שטה פעם אחרת, וכן יארע גם לכותבי ס״ת לכפול תיבה קטנה כמו ״את״ ולכתבה פעמים בסוף שטה ובראש שטה שאחריה, ומליצת ״נקרא שם ה׳ על״ שגורה הרבה (וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, תבוא) וענינה בהזכר הדבר יזכירו עמו גם שם ה׳, ויקראו תמיד לארון ארון ה׳, ולישראל עם ה׳.

וַיָּקָם | וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי – ממישור¹ יְהוּדָה היא קרית יערים², ואליה נאסף העם³ כדי לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אשר היה בביתו של אבינדב⁴ וַאֲשֶׁר נִקְרָא עליו⁵ שֵׁם, והוא שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, וזהו השם אשר נקרא⁶ עָלָיו – על הארון⁷, כי בעבור הנפלאות אשר עשה הארון נתפרסם שם ה׳ צבאות בין בארץ פלשתים ובין בקרב ישראל⁸:

1. רש״י.

2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. דברי הימים א׳ י״ג:ז׳.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. רש״י מבאר כי המילה ״עליו״ קשורה לשם הארון, דהיינו הארון אשר השם שם ה׳ צבאות עליו.

8. רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת⁠־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ אֶל⁠־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת⁠־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃

And they set the ark of God upon a new cart, and brought it out of the house of Abinadab that was on the hill; and Uzzah and Ahio, the sons of Abinadab, drove the new cart.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲחִיתוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ בְּעֶגְלָתָא חַדְתָּא וּנְטָלוֹהִי מִבֵּית אֲבִינָדָב דִי בְּגִבְעֲתָא וְעֻזָא וְאַחְיוֹ בְנֵי אֲבִינָדָב מַדְבְּרִין יַת עֶגְלָתָא חַדְתָּא.

וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו׳ – ויחר לדוד על אשר פרץ י״י פרץ בעוזה. אמר ליה אחיתופל לדוד היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים את ארון אלא בכתף שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. חזר דוד והעלו בכתף שנאמר ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויאול שמעיה ואליאל ועמינדב וגו׳ כמשפט וגו׳ כאשר צוה משה כדבר י״י היכן צוהו ולבני קהת לא נתן.

רבי ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מינה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהם והוה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא שלח דוד ואייתי לאחיתופל, אמר ליה לית את אומר לי מה נעביד לדין ארונא דהוה טעין כהניא לרומא וטריף להוא לארעא, אמר ליה שאל לאילין חכימיא דמניתא, אמר ליה דידע למוקמיתיה ולא מוקים ליה יהא סופיה למחנקא אמר מיליא דמינקייא אמרין בכל יומא בכנישתא לא הוית ידעית ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, וכן אתה מוצא בשעה שבא דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר חמש עשרה מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מרמיתיה אמר ליה לית את יכיל לי, אמר ליה למה אמר ליה דאנא הכא כביש על תהומא, אמר ליה ומן אימת את הכא אמר ליה מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי י״י אלהיך וזעת ארעא ושקעת ואנא יהבית הכא כביש על תהומא, אעפ״כ לא שמע ליה וכיון דרמייה סליק תהומא בעי משטפי עלמא, והוה אחיתופל קאי תמן אמר כדון דוד מת ואני מלך, אמר דוד מאן דחכים למוקמתיה ולא מוקמיתיה יהיא סופיא מתחנק אמר מה דאמר ואוקימתיה התחיל דוד עולה ואמר שיר המעלות אעפ״כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמתלא אמר צריך בר נש חשש על לווטתא דרבא אפילו על מגן. ר׳ שמואל בר רב יצחק אמר מגלה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל לדוד ברוח הקדש, מה הוה אחיתופל עבד הוה עבד הוה בר נש מימליך מילא ביה והוה אמר ליה זיל ועביד הכין והכין ואין לית את מאמין לי זיל ושאל באורים ותומים והוה אזיל ושאיל ומשכח הכין, הדא הוא דכתיב ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש קרי ולא כתיב שלא יכלו הכתובים לקרותו איש.

אל עגלה חדשה – טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳). ולפי שאמר: זמירות היו לי חקיך בבית מגורי (תהלים קי״ט:נ״ד), נענש לבא לידי כך, ומת עוזא על ידו. לפיכך כשהביאו מבית עובד, הביאו בכתף, שנאמר: ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון וגו׳ כי למבראשונה לא אתם פרץ י״י אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט (דברי הימים א ט״ו:י״ב-י״ג).

On a new wagon. [Dovid] made a mistake about something that even children at their Rebbe's school know "Because the sacred work was [incumbent] upon them, which they had to carry on their shoulders" (Bemidbar 7:9). And because [Dovid] said, "Your statutes were songs for me in the house of my dwelling,⁠"¹ (Tehilim 119:54) he was punished to come to this,⁠² and [to have] Uzoh die through his hand. Therefore³ when they brought [the Ark] from the house of Oveid they brought it by shoulder as it says (Divrei HaYamim I, 15:12), "And he said to them, 'You, the heads of households for the Levites, you and your brothers sanctify yourselves and bring up the Ark… because, the first time you did it not.⁠⁴ Hashem, Elokeinu made a breach upon us because we did not consult with Him as was proper'.⁠"⁵

1. Hashem said to Dovid, “The words of the Torah upon which it is written, ‘Blink your eyes [and be distracted] from it and it is gone’ (Mishlei 23:5), you are calling songs?” (Sotah 35a). A song is of only temporary interest and then forgotten (Maharsho, ibid).

2. Making the mistake of transporting the Ark by wagon.

3. After learning from this mistake.

4. Transporting the Ark on your shoulders.

5. Consequently leading to our tragic mistake.

(ג-ד) וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים – פתרונו: כשהסיעו אותו מבית אבינדב היו הולכין עזא ואחיו בני אבינדב עם ארון האלהים ואחיו הולך לפני הארון כלו׳ עזא ואחיו בני אבינדב שניהם היו נוהגין את העגלה, אחד מהם הוא אחיו היה הולך לפני הארון ונוהג את העגלה ועוזא היה הולך בצד העגלה לאחוז העגלה שלא תיהפך כמנהג כל הנוהגין בעגלה שהאחד הולך בצד העגלה שלא תיהפך ואחד הולך לפני הבקר להנהיג את העגלה, כך אחיו היה הולך לפני הארון ומנהיג את העגלה ועוזא היה הולך בצד הארון ואוחז את העגלה, לפיכך כששמטו הבקר עוזא שהיה הולך בצד שלח ידו ואחז בארון האלהים ונענש על כך, אבל אחיו שהיה הולך לפני הארון ומנהיג את העגלה אי אפשר לשלוח ידו בארון לפי שהוא היה הולך לפניו.

וישאהו מבית אבינדב – ובני אבינדב – הולכים עם ארון האלהים ומנהגים את העגלה.

אל עגלה חדשה – כמו: על, וכן: ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט), וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳). וטעם: עגלה חדשה – שלא נשתמש בה הדיוט, ועשו זה לקדושת הארון.

נוהגים את העגלה חדשה – פירוש: היו נוהגים את הבקר שהיו מושכים העגלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וספר שהרכיבו הארון על עגלה חדשה שלא נשתמש בה הדיוט, ועשו זה לקדושת הארון דמיון מה שעשו לו הפלשתים ולא זכר ששמו העגלה על פרות שלא עלה עליהם עול כאשר עשו הפלשתים, אולי שלא הקפידו עליהם כל כך. ועזא ואחיו בני עמינדב היו נוהגים העגלה, ר״ל נוהגים הפרות אשר העגלה עליהם:

אל עגלה – על עגלה.

וישאוהו – על ידי הבקר אשר משכו העגלה.

את העגלה – רוצה לומר: נהגו הבקר המושכים את העגלה.

וירכיבו ספר ששש הנה שנא ה׳ מה שפגמו בקדושת הארון,

א. שהרכיבו אותו אל עגלה חדשה וישאוהו – תחת שהתורה צותה שינשא בכתף, ומ״ש מבית אבינדב מוסב על העגלה שהעגלה היתה מבית אבינדב רצה לומר קנין כספו, (ובזה אינו כפול עם מ״ש בפסוק ד׳ וישאוהו מבית אבינדב),

ב. ועזא ואחיו נהגים את העגלה והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא נהגו העגלה רק הפרות כוונו הדרך מעצמם.

וישאהו מבית וגו׳ – אי אפשר לפרש שני פסוקים אלו ג׳ וד׳ בלי איזה תוספת או איזה מגרעת, ונראה לי שהמעתיק כפל שטה אחת שלימה ותיבות ״חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה״ שבפסוק ד׳ הם מיותרות לגמרי ומוכפלות מפסוק ג׳, והמעתיק טעה בין עגלה להעגלה, וכפלם והראוי ועזא ואחיו נהגים את העגלה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון, וקצת ראיה לדברי העדר ה״א הידיעה מתיבת חדשה השנית, וכן קרה גם למעתיק (מלכים ב ז׳:י״ג) שכפל תיבות נשארו בה הנם ככל המון ישראל אשר (עיין מה שאכתוב שם בע״ה), ובמגלת אסתר קרה הפך זה שהסופר השמיט שטה כמו שהעירותי בשמואל א ו׳:י״ח; ואין זה כבוד מקראי קדשנו להקשות דעתו ולגזור שלא נפל בהם שום טעות, ולהואיל לפרש פירושים רחוקים לקיים דברים ככתבם, די לנו לדעת ולהודיע שאחד^א הסופרים (שגם לפי דעת קדמונינו ז״ל תקנו והחליפו בהם איזה דבר) לא שלטה יד בספרי קדשנו, וכבוד תנ״ך מונח במקומו גם אם נניח שנפל בהם איזה טעות סופר שאינו לא מעלה ולא מוריד, וקהלת בחכמתו אמר אל תהי צדיק הרבה וגו׳ (שם ז׳:ט״ז).

א. כן כנראה צ״ל. בדפוס: ״שאחר״.

וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל – על¹ עֲגָלָה חֲדָשָׁה שלא נשתמש בה הדיוט, ואף שעשו זאת לקדושת הארון², טעו בדבר משום שהיה עליהם לשאת את הארון בכתף³, וַיִּשָּׂאֻהוּ – והם נשאו את הארון על ידי הבקר אשר משכו את העגלה⁴, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה בקרית יערים, וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים – מוליכים את הבקר אשר משך⁵ אֶת הָעֲגָלָה הַחֲדָשָׁה, וכאמור טעו בדבר, והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא נהגו את העגלה בעצמם אלא שהפרות כוונו את הדרך מעצמם⁶:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. רד״ק.

3. מלבי״ם. ודוד המלך ע״ה טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר ״כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ (במדבר ז׳:ט׳), ולפי שאמר דוד המלך ״זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי״ (תהלים קי״ט:נ״ד) נענש לבוא לידי כך ומת עוזא על ידו, לפיכך כשהביאו מבית עובד הביאו בכתף, כמו שהובא בדברי הימים א׳ ט״ו:י״ב-י״ג, רש״י.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃

And they brought it out of the house of Abinadab, which was on the hill, with the ark of God, and Ahio went before the ark.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּנְטָלוֹהִי מִבֵּית אֲבִינָדָב דִי בְּגִבְעֲתָא עִם אֲרוֹנָא דַייָ וְאַחְיוֹ אָזֵיל קֳדָם אֲרוֹנָא.

^אוישאהו מבית אבינדב – הארון מוזכר באמצעות כינוי במילה ׳ישאהו׳, עוד לפני שהארון מופיע כנשוא המשפט. ׳עם ארון האלהים׳, ׳עם׳ כאן הוא במקום ׳את׳. כוונת המשפט היא ׳וישאו ארון אלהים מבית אבינדב אשר בגבעה...׳.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

עם ארון האלהים – הרי זה מקרא קצר: והם באים עם ארון האלהים.

With the Ark of Elokim. This is a shortened verse, [it means to say] and they were coming with the Ark of Elokim.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואחיו הולך לפני הארון – וכתב לך הכתוב כדי שלא תתמה מפני מה פרץ פרץ בעוזא ואחיו נמלט, והלא גם אחיו הולך עם הארון, אלא שהלך לפני הארון ומנהיג את הבקר, אבל עוזא היה אוחז בארון לפיכך נעשה בו משפט.

עם ארון האלהים – דבק היא עם עגלה חדשה (שמואל ב ו׳:ג׳), כאילו אמר: נוהגים את העגלה חדשה עם ארון האלהים.

ובאמרו פעם אחרת וישאוהו – לפי שאמר שעוזא ואחיו נוהגים, פירש היאך היו נוהגים אותו כשנשאוהו מבית אבינדב, כי אחיו היה הולך לפני הארון ועוזא עם הארון. וי״מ כן עם ארון האלהים – כי על עוזא אמר שהיה הולך עם ארון האלהים, ואחיו לפניו, לפיכך אחז בו עוזא כי הוא היה עם הארון. וכן אמר: וימת שם עם ארון האלהים (שמואל ב ו׳:ז׳)

וי״מ: וישאהו – על הארגז שהשיבו פלשתים אמר כי נשאוהו עם ארון האלהים וזהו שאמר פעם שנית: וישאוהו, כי הראשון אמר על הארון והאחרון אמר על הארגז.

עם ארון האלהים – מקרא קצר הוא, ובאו עם ארון האלהים.

ואחיו – שם איש הוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמרו וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים, פירשו בו וישאו הארון מבית אבינדב, ואמרו עם הארון דבק אל עגלה חדשה שאמר למעלה. ויותר נכון שיחזור וישאוהו אל עזה שזכר, יאמר הכתוב וישאו (ר״ל הפרות או שאר הנושאים) אל עזא מבית אבינדב שהביאוהו משם קרוב עם ארון האלהים ודבק עמו, ואחיו היה הולך קודם הארון. וזכר זה להגיד שלזאת הסבה מת עזה שהחזיק בארון להיותו הולך אצלו, וכן אמר וימת שם עם ארון האלהים. ואחרים פירשו וישאהו השני, על הארגז שהשיבו פלשתים, כי נשאוהו עם הארון:

וישאוהו וגו׳ עם ארון – רוצה לומר: הבקר נשאו העגלה עם הארון אשר עליו.

לפני הארון – להנהיג את הבקר, אבל עוזא הלך מצד הארון, ולזה חזר וכתבו, לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזא, ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר להארון, ואחיו לא הרגיש.

ג. וישאהו מבית אבינדב שעוזא ואחיו נשאוהו מן הבית אל העגלה בכתף והיה ראוי שינשא על כל פנים על ידי לוים כדינו, לא על ידי זרים,

ד. עם ארון האלהים רצה לומר שלא נשאוהו במוטות כדינו רק נשאו עם הארון עצמו שאחזו בו ועל ידו נשאוהו לא על ידי מוטות ממצעים בינו ובין ידיהם ונגעו בארון וזה אסור וכמ״ש בד״ה (א׳ טו, טו) וישאוהו בכתפם במוטות עליהם.

ה. ואחיו הולך לפני הארון ואחוריו אל הארון וזה בזיון וקצף ושרי פלשתים נשמרו מזה והלכו אחריו לא לפניו.

וַיִּשָּׂאֻהוּ את הארון מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה בקרית יערים, והם באים¹ עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ולא נשאו אותו במוטות כפי שהיה צריך לעשות, וגם לא נשאו אותו ע״י לויים כנדרש² וְאַחְיוֹ היה הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן להנהיג את הבקר, ואילו עוזא הלך בצד הארון³:

1. רש״י, רי״ד.

2. מלבי״ם.

3. ולזה חזר וכתבו, לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזא, ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר לארון ה׳, ואחיו לא הרגיש, מצודת דוד. ויש מפרשים, וישאהו על הארגז שהשיבו פלשתים, רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וְדָוִ֣ד׀ וְכׇל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֱלִֽים׃

And David and all the house of Israel played before Hashem with all manner of instruments made of cypress-wood, and with harps, and with lutes, and with tambourines, and with castanets, and with cymbals.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִין קֳדָם יְיָ בְּכָל אָעֵי בִּרְוַון וּבְכִינָרִין וּבִנְבָלִין וּבְתֻפִּין וּבִרְבִיעִין וּבְצֶלְצְלִין.

^אובמנענעים ובצלצלים – אין ספק שהשם הראשון [׳מנענעים׳] נגזר מלשון תנועה והשני מלשון צלצול, ואלה הם שני כלי נגינה.⁠¹

1. מופיע בפירוש ריב״ש [30א].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

בכל עצי ברושים – שמתקנים מהם כלי זמר.

With all [instruments made of] cypress wood. Musical instruments manufactured from [cypress wood].

ובמנענעים – מיני כלי זמרה הם, ובדברי הימים כתיב: ובמצלתים (דברי הימים א י״ג:ט׳).

בכל עצי ברושים – אמר עצי ברושים לפי שכלי השיר עושה אדם אותם מברוש, וכלל תחלה: בכל עצי ברושים, ופרט אחר כן: ובכינורות ובנבלים, וי״ו ובכינורות נוספת, ורבים כמוה. או יהיה בכל עצי ברושים – כלל כלים אחרים לבד הנזכרים.

ובמנענעים – היא כלי נגון יניע אדם גופו בנגעו בו, או הוא אשר בו יתדות ינועו בעת הנגון.

ויונתן תרגם: וברביעין, והם לוחות דקות ינגנו בהם.

ובדברי רבותינו זכרונם לברכה: רביעית של אליית, פירוש לוחות של מקוננות, כי הלוחות ההם ינגנו בהם ויקוננו.

ובצלצלים – כמו: בצלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳), והם שני כלי נחשת שמקישין אותן זה בזה ומשמיעים קול.

בכל עצי ברושים – שעשו מהם כלי שיר.

ובמנענעים – מיני כלי שיר הם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וזכר שהיו דוד וכל ישראל משחקים לפני ה׳ בכל מיני כלי זמר.

ובצלצלים – במקצת ספרים כ״י ודפוסים ראשונים צד״י שנייה בשוא לבדו ובמקצת ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוסים אחרונים בחטף סגול ורד״ק בשרשים כתב וכן בהכפל הפ״א ובמנענעים ובצלצלים בסגול הפ״א והגיה ר׳ אליה המדקדק היה לו לומר בסגול הפ״א הראשונה והשנייה בחטף סגול כדרכה.

משחקים – שמחים.

ובכנרות ובנבלים ובתפים – שמות כלי שיר.

ובמנענעים – הוא מכלי הנגון, יעורר האדם להניע גופו ולרקד.

ובצלצלים – הם שני כלי נחושת, ומקישין זה בזה ומשמיעים קול גדול, ובמשנה (משנה תמיד ז׳:ג׳): הקיש בן ארזא בצלצל, וכן: בצלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳).

לפני ה׳ – לפני ארון ה׳.

בכל עצי ברושים – בכלי שיר העשויים מעצי ברושים.

ו. ודוד וכו׳ וגם בזה לא עשו כראוי בשתים,

א. שהיו משחקים דרך שחוק לא כשמחים ברעדה,

ב. שלא היה על ידי כלי שיר המיוחדים לעבודה ולא על ידי הלוים המיועדים לזה רק כל בית ישראל כלו ובכל עצי ברושים רצה לומר בכל מיני כלי זמר.

בכל עצי ברושים – תרגמתי כנהוג בכלי ניגון עשוים מעצי ברושים, רק הכלים הנזכרים אח״כ אינם עשוים כולם מעץ ובפרט הצלצלים שבודאי היו עשוים נחשת או כסף, א״כ נ״ל שיש לפרש שבידם ענפי ברושים כמו לולב שלנו ובהם היו משחקים לשמחה, ונוסף על זה היו משחקים בכנורות ובנבלים וגו׳, והו״ו המיותרת שבתיבת כנורות סמך לדברי.

וְדָוִד | וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים – שמחים¹ לִפְנֵי ארון² יְהוָה בְּכֹל כלי נגינה, אשר היו עשויים³ מֵעֲצֵי בְרוֹשִׁים, שעושים מהם כלי זמר⁴, וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים הם מיני כלי זמרה⁵ שעל ידם יעורר האדם להניע את גופו ולרקוד⁶, וּבְצֶלְצֶלִים – ובמצילתיים⁷:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, רי״ד.

5. ר״י קרא.

6. רד״ק, מצודת ציון.

7. רד״ק, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיָּבֹ֖אוּ עַד⁠־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל⁠־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃

And when they came to the threshing-floor of Nacon, Uzzah put forth his hand to the ark of God, and took hold of it, for the oxen stumbled.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲתוֹ עַד אֲתַר מְתַקֵן וְאוֹשִׁיט עֻזָה יְדֵיהּ בַּאֲרוֹנָא דַייָ וַאֲחַד בֵּיהּ אֲרֵי מְרַגוֹהִי תּוֹרַיָא.

ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמוטו הבקר – אמר הקב״ה ארון נושא את נושאיו עצמו לא כל שכן.

^אויאחז בו כי שמטו הבקר – ׳שמטו׳ פירושו התנתקו, ובלשון הקדמונים [חז״ל] ׳שמוטת הירך׳ (בבלי חולין נז, א), כלומר הירך שלה הוסרה, ובאותה משמעות בלשוננו [לשון המקרא] ׳נשמטו בידי סלע׳ (תהלים קמא, ו), וזהו פועל בעבר, פועל עומד.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

כי שמטו הבקר – כי שמטוהו הבקר ונענעוהו, וכן תרגם יונתן: ארי מרגוהי תוריא, כמו שמתרגם: ונדחה ידו בגרזן (דברים י״ט:ה׳) – ותתמריג ידיה בפרזלא.

Because the ox had [made] it slip. Because the ox had [made] it slip and had shaken it And so to is Yonatan's translation, "because the ox had [made] it slip,⁠" like [Onkelus] translates [the verse], "and his hand slips on the axe" [as follows:] and his hand slips on the axe.⁠¹

1. Substituting the hebrew word וְנִדְּחָה with the Amaraic translation, וְתִתְמְרִיג denoting slipping just like he uses the same Amaraic word in our verse, i.e., מְרָגוּהִי.

ויבואו עד גרן נכון – גורן שהיה מישור כלו׳ מקום שהיה שווה וחלק שאין שום ביריה ראויה ליגוף את רגליו שם, שלא תאמר לפי שהיה שם מעלות ומורדות שמטו הבקר, ובא הכתוב ללמדך שלא תהא הדבר תולה בדבר זה שיהא שם עכבה שלכך שמטו, אבל מפני מה שמטו, שהיה להם ללוים לישא את הארון בכתף והם הרכיבוהו על העגלה.

וישלח עזא אל ארון – פתרונו: וישלח עזא את ידו אל ארון האלהים, כמו אל תשלחנה בחילו (עבדיה א׳:י״ג) שפת׳: אל תשלחנה ידיך בחילו.

ויבאו עד – מקום גרן – מקום מישור, שלא תאמר מחמת שהיה מקום טרשים שמטו הבקר, שהרי מישור היה. ומפני מה שמטוהו, לפי שהיה ללוים לשאת את הארון בכתף, שנאמר בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳).

ויאחז בו כי שמטו הבקר – סבור היה שמקרה היא כמנהג העגלה שפעמים הרבה נשמט, ולא היה כן אלא הקב״ה השמיטם מעגלה לפי שהיה להם לשאת בכתף.

גרן נכון – ובדברי הימים: גרן כידון (דברי הימים א י״ג:ט׳). ושני שמות היו לו. ואפשר כי שמו גורן נכון, וקראוהו גרן כידון על שמת שם עוזא, מן: יראו עיניו כידו (איוב כ״א:כ׳). ורבותינו ז״ל אמרו: בתחלה כידון ולבסוף נכון, כלומר עתה כשנשאו הארון בעגלה ופרץ י״י בעוזה נקרא כידון, ולבסוף כשהעלהו דוד מבית עובד אדום נקרא נכון, שנשאוהו לוים בכתף, כמו שאומר בדברי הימים, ושם כתיב: ויהי בעזור האלהים את הלוים (דברי הימים א ט״ו:כ״ו) כנגד מה שפרץ עתה בנושאיו, עזר שם את נושאיו לפי שעשו נכון, שנשאוהו הלוים בכתפים ובמוטות.

וישלח עוזה – פירוש וישלח ידו.

כי שמטו הבקר – שמטו פועל עומד, כאילו נשמטו הבקר, כלומר נתפרקו איבריהם מקדושת הארון שלא היה ראוי שיהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר, אלא בכתפי הלויים היה ראוי להיות נשא.

ולדעת יונתן: שמטו פועל יוצא, שתרגם: ארי מרגוהי תוריא, פירוש שמטוהו והורידו. ותרגום: ונדחה ידו (דברים י״ט:ה׳) – ותתמריג ידיה. ואע״פ שבא הארון משדה פלשתים בזה הענין ולא שמטו הבקר, פלשתים לא היו יודעים מנהג משא הארון וכיונו במשאו במוטב אשר יכלו, שהרי לקחו עגלה חדשה ופרות אשר לא עלה עליהן עול, אבל ישראל שהיו יודעים משא הארון כמו שכתוב בתורה: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳) חטאו בזה, לפיכך הראה להם הקב״ה קדושת הארון בשני פנים, בשמיטת הבקר ובמות עוזא. והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש, חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה אף על פי שכתוב: בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳), כי אמר באותו זמן במדבר צוה האל כי לפי שהיה המשכן נשא בעגלות צוה לשאת את הארון בכתף להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה, ועוד כי בעגלה בא משדה פלשתים ובזה שגה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ו-ז) ובבואם עד גורן נכון שמטו הבקר, ועזא חשב שיפול הארון מעל העגלה ושלח ידו בו, והאל ית׳ חרה אפו והכהו על השל, ר״ל על השגגה אשר שגג, לפי (משנה אבות ד׳:י״ג) ששגגת תלמוד עולה זדון, וזהו אמרו וימת שם אצל ארון האלהים. ובמעשה הזה היו ארבעה פשיעות גדולות. האחת כפי התורה נשיאת הארון היה מוטל על הלויים בכתף, וכמו שאמר (במדבר ז׳ ט׳) עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולכן היה מהחטא העצום במה שהרכיבו הארון אל עגלה חדשה. ובמדבר סיני רבה (פר׳ ד׳ דף רי״ח ע״ב, ג׳) אמרו שהיה החטא בזה. ושאחיתופל תפשו לדוד בזה, ואמר לו היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלויים את הארון אלא בכתף והוא האמת, כי עם היות שעשו הפלשתים זה לא היה אצלם ידיעת התורה והמצוה והם היו זרים, אבל בני ישראל להתנהגם על מנהג הפלשתים ועזבו את תורת ה׳ ולא הביאו הארון כפי המצוה היה החטא עצום. השנית לפי שגם הלויים לא היה להם ליגע בארון האלהים, ולא היו נושאים אותו בעצמו ונוגעים בו אבל ישאוהו במוטות, ולכן היה מהפשע אם נגעו הלויים בעצמות הארון, כל שכן שאר ישראל: השלישית מיוחדת בעוזא שלא היה לוי ולא היה לו רשות לאחוז בארון האלהים, וכמו שאמרו (במדבר י״ז כ״א) כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות. הרביעית לדעת חכמינו ז״ל (סוטה פרק ז׳ דף ל״ה ע״א) כי חטא עוזא במיעוט אמונה, בחשבו שיפול הארון ארצה, והנה מיעט לפי מחשבתו בקדושת הארון שלא היה יכול לעמוד בעצמו בלא נושא, אמר הקב״ה נושאיו נושא הארון עצמו לא כל שכן? ולהיותו בלתי בוטח ביי׳ ובלתי מאמין בהשגחתו בארון הקדש נענש במיתה. וכבר יורה כל זה ממה שאמר בדברי הימים (א׳ ט״ו ב׳) אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלויים, כי בם בחר ה׳ לשאת את ארון ה׳ וגו׳, ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללויים וגומר ויאמר להם אתם ראשי אבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה׳ אלהי ישראל אל הכינותי לו, כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט ר״ל בראשונה לפי שלא אתם, כלומר שלא הייתם אתם הלוים נושאי הארון נושאים אותו בכתף ובמוטות על פי המצוה לכן פרץ ה׳ בנו, לפי שלא דרשנוהו ולא היינו מביאים אותו כמשפט, ר״ל באופן הראוי להביאו, והותרה עם זה השאלה השלישית:

ויבאו עד גרן נכון – ובד״ה א׳ י״ג ויבאו עד גרן כידן ובסוטה פרק אלו נאמרין בתחילה כידן ולבסוף נכון עיין שם בפירוש רש״י וחכמת שלמה דף י״ו וכאן בפירוש רד״ק וירושלמי סוף פרק החולץ ומדבר רבה פרק ד׳.

נכון – שם מקום ובדברי הימים אמר: כידון (דברי הימים א י״ג:ט׳), והיא היא, ובשתי השמות נקראה (ראה סוטה ל״ה:).

שמטו – ענין הזזה מן המקום, כמו: ויאמר שמטוה (מלכים ב ט׳:ל״ג).

וישלח עוזה – הושיט את ידו.

כי שמטו הבקר – נענעוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלה.

ויבואו אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט והיה לו לדעת כי ה׳ השוכן בו נושא לא נישא ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה לה) נושאיו נשא את עצמו לא כ״ש, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם.

שמטו – תרגמתי כנהוג ניתקו מהעגלה – אך נ״ל שיש ג״כ לפרשו מלשון שמטוה וישמטוה (מ״ב ט׳:ל״ג) וחסרו אותיות הכנוי, שמטוהו, או בקר שם כולל יחיד וראוי לנקד שְמָטוֹ, ור״ל חִשֵב להפילו.

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן הוא הנקרא כידון¹, וַיִּשְׁלַח – והושיט² עֻזָּא ידו³ אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ מפחד שיפול⁴, כִּי שָׁמְטוּ – נענע אותו⁵ הַבָּקָר שהיה מתחת לעגלה⁶:

1. בדברי הימים א׳ י״ג:ט׳, ורבותינו ז״ל אמרו (סוטה לה:) בתחלה ״כידון״ על שמת עֻזָא, מן ״יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ״ (איוב כ״א:כ׳) ולבסוף ״נכון״ כשהעלהו דוד מבית עובד אדום נקרא נכון, לפי שעשו נכון שנשאוהו הלוים בכתפים ובמוטות, רד״ק.

2. מצודת ציון.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם. ורד״ק ביאר כי נתפרקו איבריהם של הבקר מקדושת הארון שלא היה ראוי שיהיה נישא בעגלה שימשכוהו הבקר אלא בכתפי הלויים. ועוד מבאר רד״ק כי הענין אשר שגה דוד היה כי חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה אף על פי שכתוב ״בכתף ישאו״, כי אמר באותו זמן במדבר ציוה האל, כי לפי שהיה המשכן נישא בעגלות ציוה לשאת את הארון בכתף להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה.

5. רש״י.

6. והוסיף עוזא לפשוע בכך, בחשבו שצריך סמך לבל יתמוטט הארון, והיה לו לדעת כי ה׳ השוכן בו נושא ולא נישא, כפי שאמרו חז״ל (סוטה לה.) נושאיו נשא! את עצמו לא כ״ש?, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּֽחַר⁠־אַ֤ף יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל⁠־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מׇת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃

And the anger of Hashem was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error, and there he died by the ark of God.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּעֻזָה וּמְחָהִי תַמָן מֵימְרָא דַייָ עַל דְאִישְׁתְּלֵי וּמִית תַּמָן עִם אֲרוֹנָא דַיָי.

ויחר אף י״י בעוזה ויכהו שם האלהים על השל – ר׳ יוחנן ור״א, חד אמר על עסקי של וחד אמר על שעשה צרכיו בפניו.

וימת שם עם ארון – מה ארון קיים לעולם אף עוזה בא לעולם הבא.

ויחר לדוד א״ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה, אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר הכי נמי, התם כתיב אף הכא לא כתיב אף. דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות דכתיב זמירות היו לי חקיך, אמר לו הקב״ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתיה בעגלה.

^אויכהו שם האלהים על השל – ׳של׳, המפרשים מסכימים שזה נגזר מן התרגום הארמי של המילה ׳שגגה׳,⁠¹ כלומר הוא הרג אותו בגלל הטעות שהוא ביצע בנשיאת הארון על גבי עגלה, בניגוד לדברי אלהים ׳עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו׳ (במדבר ז, ט). אם יקשה עלינו אדם ויטען: הרי בטעות הזאת שותפים גם דויד וכל ישראל!, אנו נענה: הם אינם אשמים בכך, שכן [הם עמדו] במרחק, בדומה למה שנאמר ׳אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה׳ (יהושע ג, ד), ואין ספק שהם צייתו להוראה זו גם בהעברה הזו, ולא ראו את מה שקרה.⁠²

1. ר׳ במדבר טו, כה ׳ונסלח להם כי שגגה הוא׳ המתורגם ׳וישתביק להון ארי שלותא היא׳ (אונקלוס, שם).

2. ריב״ש מצטט את פירוש אבן בלעם [31ב], אך מתנגד לו.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

על השל – על השגגה, שהיה לו לדרוש קל וחומר: נושאיו נשא בירדן, הוא עצמו לא כל שכן.

Because of his mistake. Because of his mistake, he should have expounded a fortiori [as follows:] the Ark carried its own porters in the Yardein,⁠¹ isn't it all the more so [that it is able to carry] itself.

1. When Bnei Yisroel crossed the Yardein into the land of Yisroel as stated in Yehoshua 4:11 and explained in Sotah, ibid.

ויכהו שם האלהים על השל – על השגגה, שגגה מתרג׳ שלו, כלו׳ על ששגג להרכיב את הארון בעגלה והיה להם לישא אותו בכתף כמו שכת׳ ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳), ודבר זה גרם ששמטו הבקר ועוזא שלח ידו בארון ונענש על כך וכן תירג׳ יונתן על דאישתלי.

וימת שם עם ארון האלהים – פתרונו: בצד ארון האלהים כמו שמפורש למעלה שהוא היה הולך בצד העגלה ואוחז בארון ובדברי הימים כתיב: וימת שם לפני האלהים (דברי הימים א י״ג:י׳).

על השל – על עסק שלו ששגג במה דכתיב בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳), והם הרכיבוהו על העגלה.

וימת שם עם ארון האלהים – כשהוא הולך עם הארון.

על השל – על השגגה. תרגום שגגה: שלו. וכן תרגם יונתן: על דאשתלי. ועוזא שגה כשאחז בו כי לא נתן כי אם לבני לוי שהם מקודשים משאר בני ישראל, ומ״ש למעלה כי אלעזר אחיו קדשו לשמור הארון, פירוש לשמור הבית שהיה בו הארון שיהיה בטהרה לכבד ולרבץ לפני הארון, לא שהיה שולח ידו בארון, ולהסיעו ממקום למקום, כי לא יתכן זה כי אם לבני לוי. וכן התודה דוד חטא זה כמו שכתוב בדברי הימים: כי למבראשונה לא אתם פרץ י״י אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט (דברי הימים א ט״ו:י״ג).

ורז״ל דרשו בו כי חטא עוזא באחוז בו לפי שחשב שיפול הארון לארץ כי שמטו הבקר (שמואל ב ו׳:ו׳), והנה מיעט לפי מחשבתו בקדושת הארון שלא היה יכול לעמוד בעצמו בלא נושא, ואמרו על דבר זה נענש עוזא, ואמר הקב״ה נושאיו נושא, עצמו לא כל שכן, ונושאיו נושא פירשנו בספר יהושע.

על השל – על השגגה ששגג לשלוח יד בארון ולא שם לבו שהארון יישר את הפרות בלי מנהיג כשבאו מפלשתים, והבקר ששמטו מפני שעשה דוד עכשיו שלא כשורה ושכח מה שכתוב בכתף ישאו, ואחרי כן כשהעלהו מבית עובד אדום העלהו בכתף כמו שמפורש בדברי הימים.

וימת שם עם ארון האלהים – פירוש: בעמדו עם הארון.

על השל – הטעות שעשה כמו בשֶלי (שמואל ב ג׳:כ״ז) ואולם באור זה אין כאן מקומו.

עם ארון האלהים – אין אמרו עם כולל כלל על וימת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

השל – ענין שכחה ושגגה, וכן: לדבר אתו בשלי (שמואל ב ג׳:כ״ז).

ויחר – על מיעוט האמנתו בה׳, לחשוב שיפול ארונו לארץ.

על השל – על המעשה שעשה בשגגה, וכאלו שכח שארון ה׳ הוא.

עם ארון – סמוך להארון.

ויכהו על השל וימת שם עם ארון האלהים שיעורו ויכהו וימת שם על השל עם ארון האלהים על ששל ושכח קדושת הארון ופחד ה׳ בעודו עם ארון האלהים, וזה חטא גדול מנשוא השוכח יראת המלך בעודו עומד לפניו.

על השל – גם זה תרגמתי כנהוג על שגגתו של עזא, ונראה לי שאין בכל המקראות שבא בהם שרש שלה שום אחד שיורה בבירור שהוראתו טעות ושגגה, כי ישל אלוה נפשו (איוב כ״ז:ח׳) נוכל לפרש כי ישקיט ויניח, עתה אל תשלו (דברי הימים ב כ״ט:י״ט) אל תחשו ותנוחו, לא תשלה אותי (מ״ב ד׳:כ״ח) אל תשקיטני ותניחני בדברי הבל, גם כאן על השל ר״ל פתאום בהיותו שוקט ובוטח, ובדברי הימים כתוב על אשר שלח ידו על הארון.

וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה על מיעוט אמונתו בה׳ לחשוב שיפול ארונו לארץ¹, ועל מיעוט מחשבתו בקדושת הארון², וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל – המעשה אשר עשה בשגגה ושיכחה³, ששכח שארון ה׳ הוא⁴, ושגגת תלמוד עולה זדון⁵, וַיָּמָת שָׁם עֻזָּה עִם – סמוך⁶ לְאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, שזהו חטא גדול מנשוא לשכוח יראת המלך בעודו עומד לפניו⁷:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד. שהיה לו לדרוש קל וחומר, נושאיו נשא בירדן, הוא עצמו לא כל שכן?, רש״י.

5. ובמעשה הזה היו ארבעה פשיעות גדולות, א׳: שלפי התורה נשיאת הארון היה מוטל על הלויים בכתף, ב׳: גם הלויים לא היה להם ליגע בארון האלהים, אלא ישאוהו במוטות, ג׳: מיוחדת בעוזא – שלא היה לוי ולא היה לו רשות לאחוז בארון האלהים, ד׳: לדעת חכמינו ז״ל (סוטה לה.) כי חטא עוזא במיעוט אמונה, בחשבו שיפול הארון ארצה, אברבנאל.

6. ר״י קרא, מצודת דוד.

7. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

And David was upset because Hashem had broken forth upon Uzzah; and that place was called Perez-uzzah, to this day.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּתְקֵיף לְדָוִד עַל דִתְרַע יְיָ תִּרְעֲתָא בְּעֻזָה וּקְרָא לְאַתְרָא הַהוּא אַתְרָא דְמִית בֵּיהּ עֻזָה עַד יוֹמָא הָדֵין.

פרץ עוזא – תרגום: אתרא דמית ביה עוזא.

ויחר לדוד – חלילה שחרה לדוד פועל השם, אבל חרה לו פעל עזא שעשה שהשם פעל בו מה שפעל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ח-י) ויחר לדוד על אשר וגו׳. זכר הכתוב שחרה אף דוד על אשר פרץ ה׳ פרץ בעזה ופחד מהביא הארון אל ביתו, שמא לא ינהיגו בו הכבוד הראוי ויענש עליו, ולכן לא רצה להביאו אל ביתו עד הכינו לשבתו המקום הראוי וגם כן לויים שישרתו לפניו, ובעוד שהיה מכין הלויים להביאו והמקום לשבתו הטהו לבית אדום הגתי, שהיה לוי ומן השוערים, כמו שכתוב בדברי הימים (ד״ה ט״ו י״ח) ועובד ויעיאל השוערים, אך נקרא גתי לפי שהתגורר בגת.

פרץ – ענין שבר.

ויחר לדוד – על עצמו חרה, כדרך המיצר ונבהל, וכן: ויחר לשמואל (שמואל א ט״ו:י״א).

על אשר פרץ – בעבור דאגת הפרץ.

ויחר לדוד מזה הבין דוד כי לא הזהרו בכבוד הארון כראוי וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין ויחר אף שיוצא לזולתו, ובין חרה לו ששב אל עצמו כמו (בראשית ד׳ ה׳) ויחר לקין ויפלו פניו, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה שם) שנשתנו פניו כחררה.

פרץ – מיתה משונה ופתאומית וכן פן יפרץ בם (יתרו) ודומה לו כי עשה ה׳ פרץ בשבטי ישראל (שופטים כ״א:ט״ו).

וַיִּחַר לְדָוִד על עצמו¹ עַל אֲשֶׁר פָּרַץ – היכה יְהוָה פֶּרֶץ – שבר² בְּעֻזָּה והבין כי לא נזהרו בכבוד הארון כראוי³, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא שמת בו עֻזָּה⁴ פֶּרֶץ עֻזָּה וכך הוא נקרא עַד הַיּוֹם בו נכתב הספר⁵ הַזֶּה:

1. מצודת דוד.

2. כך משמע ממצודת ציון.

3. מלבי״ם.

4. תרגום יונתן.

5. ראה ביאור בשמואל א פרק ה׳ פסוק ה׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And David was afraid of Hashem that day; and he said, "How shall the ark of Hashem come to me?⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּדְחִיל דָוִד מִן קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא וַאֲמַר אֵיכְדֵין יֵעוּל לְוָתִי אֲרוֹנָא דַיָי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

את ה׳ – את ארון ה׳, כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו.

ויירא דוד את ה׳ ביום ההוא – פי׳ דוד עבד תמיד מאהבה ומשמחה ועבודה כזאת תריק על בעליה שפע החסד והרחמים טוב ושמחה, ועתה ביום ההוא שחרד מפחד העונש שחל על עוזא, נפל ממדרגת האהבה אל מדרגת יראת העונש שהיא מדרגה פחותה, וע״כ אמר איך יבא אלי ארון ה׳ – אם באשר הרגיש כי נפל ממדרגתו, אם באשר ראה שמתנהג עם הקרב אל ארון עוזו בדין ובפחד, וכל הקרב אל קדושתו ימות ולכן,

איך יבא אלי ארון ה׳ – אחרי שחטאתי בהבאת הארון וגרמתי פרץ לעזא איני כדאי להביא אל ביתי ארון ה׳.

וַיִּרָא – ופחד דָוִד אֶת – מארון¹ יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו², וַיֹּאמֶר דוד אֵיךְ יָבוֹא – אביא אֵלַי את אֲרוֹן יְהוָה?³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם מבאר כי דוד עבד את ה׳ תמיד מאהבה ומשמחה, ועתה ביום ההוא שחרד מפחד העונש שחל על עוזא, נפל ממדרגת האהבה אל מדרגת יראת העונש שהיא מדרגה פחותה, וע״כ אמר איך יבא אלי ארון ה׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וְלֹא⁠־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת⁠־אֲר֥וֹן יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עַל⁠־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד⁠־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃

And David was not willing to move the ark of Hashem to him, to the city of David; but David carried it aside into the house of Obed-edom the Gittite.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְלָא אָבָא דָוִד לְאַפְנָאָה לְוָתֵיהּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ לְקַרְתָּא דְדָוִד וְאַפְנֵיהּ דָוִד לְבֵית עוֹבֵד אֱדוֹם גִיתָּאָה.

עובד אדום – לוי היה, כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א ט״ו:י״ח), ומן השוערים היה.

Oveid Edom. He was a Levite as it is wriiten in Divrei HaYamim (I, 15:24) and he was one of the gatekeepers.⁠¹

1. Of the Bais HaMikdosh.

(י-יב) ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון י״י – ובדברי הימים כת׳: ולא הסיר דוד את הארון אליו אל עיר דוד (דברי הימים א י״ג:י״ג) שנתיירא להסירו אליו על אשר ראה שפרץ י״י פרץ בעוזא ששלח ידו בארון, ויטהו אל בית עובד אדום. ומשהגידו לו לדוד לאמר: ברך י״י את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים – מיד וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום אל עיר דוד.

בית עובד אדום הגתי – שעובד אדום לוי היה כשם שמפורש בדברי הימים: ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשוררים וגו׳ (דברי הימים א ט״ו:ט״ז) וכת׳ בסמוך ועובד אדום ויעיאל השוערים (דברי הימים א ט״ו:י״ח), ומה שקראו הכתוב עובד אדום הגתי לפי שגר שם תחילה.

ויברך י״י את עובד אדום – בבנים ברכו כמו שכת׳ בדברי הימים: ולעובד אדום בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני וכולם עד פעולתי השמיני כי ברכו אלהים (דברי הימים א כ״ו:ה׳).

על עיר דוד – כמו אל עיר, וכן: ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳). ועיר דוד היא ציון (מלכים א ח׳:א׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

על עיר דוד – אל עיר דוד.

הגתי – היה מתגורר בגת, אבל היה לוי ומן השוערים, כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א ט״ו:כ״ד).

ויטהו – נטה אותו מדרך עיר דוד, אל בית עובד אדום.

ולא אבה דוד וכו׳ ויטהו בית עובד אדום שהיה לוי וראוי שהוא יעמוד לפני הארון.

ויטהו – ר״ל הביאו שם לישיבת עראי, וכן ויטהו יואב אל תוך השער (למעלה ב׳:כ״ז) הכניסו שם לרגע קטן; ואם כונת שני המליצות כדברי תוסר כל תלונה מעל דוד שפרק צרתו מעל צוארו ונתנה על צואר עובד אדום (מלבד שהסברא נותנת שפרץ עזא אירע אצל בית עובד אדום והוא בעצמו בקש מאת דוד שיכניס הארון אל ביתו) וגם שדוד קנא בטובתו והסיר הארון מביתו להביאו אליו.

וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר – להפנות אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהוָה עַל – אל¹ עִיר דָּוִד, וַיַּטֵּהוּ – והיטה אותו דָוִד – מדרך עיר דוד² אל בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי אשר התגורר בגת³ והיה מן הלויים השוערים והמשוררים⁴, ומשכך היה ראוי לעמוד לפני הארון⁵:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. ר״י קרא, מצודת דוד ורד״ק בפס׳ יא.

5. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֵּ֩שֶׁב֩ אֲר֨וֹן יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּיתֽוֹ׃

And the ark of Hashem remained in the house of Obed-edom the Gittite three months; and Hashem blessed Obed-edom, and his entire house.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁרָא אֲרוֹנָא דַייָ בְּבֵית עוֹבֵד אֱדוֹם גִיתָּאָה תְּלָתָא יַרְחִין וּבָרִיךְ יְיָ יַת עוֹבֵד אֱדוֹם וְיַת כָּל בֵּיתֵיהּ.

ויברך י״י וגו׳ – אשתו ושמונה כלותיה ילדו ששה בנים בכרס אחד, שנאמר: ופעלתי השמיני, ששים ושנים לעובד אדום (דברי הימים א כ״ו:ה׳-ח׳).

And Hashem blessed. His wife and her eight daughters-in-law each gave birth to six children in one stomach¹ as it is said, "Poualti, the eighth²… sixty-two [belonging] to Oveid Edom (Divrei HaYamim I 26:5–8).⁠³

1. Pregnancy.

2. Child of Oveid Edom.

3. See Berachos 63b.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

את עובד אדום הגתי – לוי היה, ומן השוערים היה, כמו שכתוב בדברי הימים: ועובד אדום ויעיאל מן השוערים (דברי הימים א ט״ו:י״ח). ומן המשוררים גם כן היה, כמו שכתוב בדברי הימים: ועובד אדום ויחיאל ועוזיהו בכינורות על השמינית לנצח (דברי הימים א ט״ו:כ״א). וקראו גתי לפי שהתגורר בגת.

ואת כל ביתו – בניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבנים ובעושר ותוספת טובה בכל דבר מעת שהיה הארון בביתו.

ורבותינו ז״ל דרשו: ואת כל ביתו – זה אשתו ושמנה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד. וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים: פעלתי השמיני כי ברכו אלהים (דברי הימים א כ״ו:ה׳), וכתיב: ששים ושנים לעובד (דברי הימים א כ״ו:ח׳), והיא ושמנה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד, הם ששים ושנים עם שמנה הבנים.

וישב הארון שלשה חדשים בבית עובד ויברך ה׳ אותו ואת כל ביתו, רוצה לומר בניו ובנותיו ונכסיו וממונו, ולהיות השפע רב ובזמן מועט הכירו וידעו שהיא ברכת ה׳ לא דבר טבעי. וחז״ל (ברכות ס״ג ע״ב) דרשו כל ביתו, זו אשתו ושמנה כלותיה שילדו ששה בנים בכרס אחד, וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א כ״ו ה׳, ט׳) פעולותי השמיני כי ברכו אלהים, וכתיב ששים ושנים עם שמנה הבנים. ובמסכת סוטה (א״ה לא מצאתי מדרש זה במסכת סוטה אבל בבמ״ר סוף פר׳ ד׳ דף רי״ח ע״ד ובמדרש תנחומא פרשת בשלח בפסוק ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת וגו׳ מצאתיו, עם היותו שהוא בשנוי לשון מה, ונ״ל שהוא טעות המגיהים): אמרו שלשה דברים היו קדושים ומעולים וכסבורין בני אדם שהם קשים ורעים, וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן ה׳ דבר גדול של שבח וברכה, ואלו הן קטרת וארון ומטה. קטרת, שלא יאמר אדם קשה הוא הקטרת כי על ידו מתו נדב ואביהו, על ידו נשרפו עדת קרח, על ידו נצטרע עוזיהו, לכך נכתבה מעלה גדולה בקטרת שנצלו ישראל על ידו, שנאמר (במדבר י״ז י״ג) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ותעצר המגפה. ארון, שלא יאמר אדם קשה הוא, הארון הכה בפלשתים, הארון הרג באנשי בית שמש, הרג לעוזא, לכך כתיב בו ברכה, שנאמר (פה) ויברך השם את עובד אדום ואת כל ביתו. המטה הוא הביא המכות על המצריים במצרים ועל הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים, שנאמר (שמות י״ז ה׳) וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור מפני תרעומת, ללמדך שאין קטרת וארון ומטה הורגין אלא עונות הורגין וכו׳:

את עבד אדם ואת כל ביתו – בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים חסר וא״ו כחבריו שבענין ומה שנמסר במקרא גדולה כל אדום דעבד אדום חסר בר מן חד מלא לא מצאתי כן בספרים כ״י אדרבא בספר אחד כתב יד מדוייק נגררה הוא״ו והאריכו הדל״ת.

וישב – ענין עכבה.

וישב אולם מעתה נעשה הארון מקור למי החסד והטובה לכל הקרב אליו, וזה נראה משתי פנים,

א. וישב ארון ה׳ בית עובד אדום הגתי ישב אצלו ביחד עם כל בני ביתו ולא הוזק אחד מהם, ובד״ה (א׳ יג, יד) פי׳ וישב ארון האלהים עם בית עובד אדום בביתו – רצה לומר עם כל בני ביתו ביחד, ופה רמז במ״ש בית עובד בלא ב׳ השימוש,

ב. כי הפיץ מי הברכה מדליו,

ויברך ה׳ תחלה את עבד אדום בעצמו בקניניו ובנכסיו ואת אשתו ואחר כך ברך גם את כל ביתו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות סג.) שכל כלותיו ילדו ששה בכרס אחד.

וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בְּבֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה תחילה¹ אֶת עֹבֵד אֱדֹם בקניניו ונכסיו² וְלאחר מכן בירך ה׳ אֶת כָּל בֵּיתוֹ שאשתו ושמונה כלותיו ילדו שישה בנים בכרס אחד³, ובניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבנים ובעושר ותוספת טובה בכל דבר, מעת שהיה הארון בביתו⁴:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. רש״י.

4. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וַיֻּגַּ֗ד לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ בֵּרַ֣ךְ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֶת⁠־בֵּ֨ית עֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֔וֹ בַּעֲב֖וּר אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּ֩עַל֩ אֶת⁠־אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה׃

And it was told to King David, saying, "The Lord has blessed the house of Obed-edom, and all that pertains to him, because of the ark of God.⁠" And David went and brought up the ark of God from the house of Obed-edom into the city of David with joy.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(יב-יט) העלאת הארון לירושלים * – דברי הימים א ט״ו:כ״ה-כ״ט, דברי הימים א ט״ז:א׳-ג׳

וְאִתְחַוָא לְמַלְכָּא דָוִד לְמֵימַר בָּרִיךְ יְיָ יַת בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם וְיַת כָּל דִילֵיהּ בְּדִיל אֲרוֹנָא דַייָ וַאֲזַל דָוִד וְאַסֵּיק יַת אֲרוֹנָא דַייָ מִבֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם לְקַרְתָּא דְדָוִד בְּחֶדְוָא.

ברך י״י את בית עובד אדום – מפני התרעומת, וזה אחד מן הדברים שהיו ישראל מתרעמים עליהם והיו אומרים מיני פורעניות הם. ואלו הם הקטורת והארון והמטה. אמרו הקטורת הזה של פורענות הוא, היא הרגה נדב ואביהוא, היא הרגה מאתים וחמשים איש, לכך ידעו שהיא של כפרה שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר. אמרו הארון הזה של פורענות הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש לפיכך ידעו שהוא של ברכה שנאמר ברך י״י את בית עובד אדום. אמרו המטה הזה של פורענות הוא הביא עשר מכות על המצרים במצרים ועשר על הים לפיכך ידעו שהוא של נסים שנאמר ומטך אשר הכית בו וג׳.

רמז קמג

פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכנסיא ודרש ברך י״י את בית עובד אדום וגו׳ בעבור ארון האלהים, והלא דברים ק״ו ומה ארון שלא אכל ושתה על שכבדו ורבצו לפניו כך, המארח לתלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. מה היא הברכה שברכו, אמר רבי יהודה בר ביזנא זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה בכרס אחד שנאמר פעולתי השמיני כי ברכו אלהים וגו׳ כל אלה מבני עובד ארדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה. כתיב ששים ושנים לעובד אדום. דהות כל חדא מנהון ילדה תרי בכל ירחא, הא כיצד, טמאה שבעה וטהורה שבעה וילדה. טמאה שבעה וטהורה שבע וילדה. ששה עשר בכל ירח לתלתא ירחין הא ארבעין ותמניא והיא שיתא הא חמשין וארבע ותמניהון הא שתין ותרין הרי ששים ושנים לעובד אדום.

דלמא תלת עשר אחין הוויין ומיתין תרין עשר בלא בנין אתון בעיין מתיבמת קומי רבי אמר לו רבי זיל ייבם אמר לית בחילי, והן אומרות כל חדא וחדא אנא זיינא ירחי, אמר ומאן זיין ירחא דעיבורא, אמר רבי אנא זנא ירחא דעיבורא וצלי עליהון ואזלין להו, בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושתא מינוקין, בעון אתון וקמין להון קומי דרתא דרבי סלקין ואמרין ליה אית לרע חדא קרייא דמינוקיה בעין משאל בשלמך אודיק רבי מן כוותא וחמתון אמר לון מה עיסקכון אמרין ליה אנן בעיין תיתן לן ההוא ירחא דעיבורא ויהב לון ההוא ירחא דעיבורא. ומה ארון שלא נעשה בו לא לשכר ולא להפסד ולא היו בו אלא שברי לוחות נתברכו בשבילו קל וחומר לצדיקים שיתברכו בשבילם. וכן אתה מוצא יצחק ירד לגרר ירדה ברכה לרגלו ויזרע יצחק בארץ ההיא. יעקב נחשתי ויברכני י״י בגללך. יוסף ויברך י״י את בית המצרי בגלל יוסף. יעקב ויברך יעקב את פרעה שכלה הרעב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יב-טו) העשרים וששה הוא להודיע שמה שהוא לעבודת הש״י ולכבודו ראוי שיעשה בשמחה ובטוב לבב ולזה ספר מה שעשה דוד להפלגת השמחה בזה הענין כשהביאו הארון למקומו אשר נטה לו דוד והיה זה כן לפי שעבודתו יתברך אינה דבר יכבד על האדם אבל היא בעצמותה מושכת האנשים אליה בהפך הענין בנימוסי מולך כי הם לא יקובלו כי אם על צד ההכרח והאונס כי את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם.

העשרים ושבעה הוא להודיע שראוי לכל אדם שיחשד עצמו במנהגי הקדושה ויחשב כי אולי אין מנהגו ומחשבותיו באופן מהשלמות אשר יצטרך שיהיו למי שהוא במקום קדוש כי זה ממה שיישירהו לדקדק בפעולותיו ומחשבותיו שיהיו לפי הראוי לפי מה שאפשר ולזה ספר שירא דוד את ארון י״י להביאו אליו לחשדו עצמו שלא יוכל לנהוג בו בקדושה הראויה ויקרה לו מזה עונש נפלא עד שנתבארו לו שברך י״י את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון י״י ולשערו שאין פעלות עובד אדום יותר שלמות ויותר נקיות מפעולותיו הסכים להביאו אליו ולזאת הסבה בעינה מצאנו ביעקב שאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים להורות על שבמקומות הקדושים ראוי שיתנהג האדם בקדושה יתירה.

העשרים ושמנה הוא להודיע שמי שיכבד התורה באופן הראוי וינהג בה בקדושה תבואהו ברכת השם יתברך בכל אשר לו כי זה ממה שיישיר לעמוד על דברים הקדושים ולהתנהג בהם אשר ימשך מזה דבקות ההשגחה האלהית לאדם כמו שנתבאר בדברי התורה ולזה זכר שכבר ברך י״י את בית עובד אדום ואת כל אשר לו כי בודאי הוא הקפיד לנהוג בו מנהג קדושה יתרה ליראתו מפרץ עזא ובראותו כי גם דוד ירא מהביאו אליו.

וספר הכתוב שכאשר ידע דוד שבירך ה׳ את בית עובד אדום בעבור הארון, עלה עם הלויים ועם ישראל להעלות משם הארון אל ציון עירו. והסתכל כי בראשונה נאמר ודוד וכל בית ישראל משחקים, אבל בעליה הזאת נאמר ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה, שעזבו השחוק וקלות ראש ולקחו השמחה, ועל כיוצא בזה אמר הפילוסוף (אריסט״ו) שהחיים המאושרים הם בשמחה אבל לא בשחוק, ושלמה אמר (קהלת ב׳ כ׳) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, ר״ל במה, מה טוב הוא עושה, לפי שהשחוק הוא כפי הגוף והשמחה היא כנגד הנפש ובהשגתה. וגם זכר שהחליפו כלי הזמר שנשאו בראשונה לקול שופר ותרועת העם לבדו, והוא על דרך (תהלים פ״א:ג׳) שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל, ר״ל הסירוהו מפה ותקעו בחדש שופר, ובדברי הימים נאמר (דברי הימים א ט״ו ט״ו) וישאו בני הלויים את ארון האלהים כאשר צוה משה בדבר ה׳, רוצה לומר שהעלוהו הלויים בכתף ובמוטות כמצות השם.

בעבור ארון האלהים – אשר יושב בביתו כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה הזאת.

עיר דוד – לעיר דוד, והיא ציון.

ויזבח – אחר כל ששת הצעדים.

ויגד למלך דוד לאמר ברוך ה׳ וכו׳, ספרו לו מה שהוא הראיה העקרית שברך את כל בני ביתו בעבור ארון האלהים פי׳ חכמינו זכרונם לברכה במכלתא שמפני שהיו אומרים שהארון ממית הראה להם ה׳ שיש בו ברכה, דייקו זה ממלת בעבור, כי יש הבדל בין בעבור ובין בגלל, שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת, וכפי חוקי הלשון היה לו לומר בגלל ארון האלהים, כמו (בראשית ל, כז) ויברכני ה׳ בגללך היינו בסבתך, ולכן פי׳ שבאמת לא היתה הברכה בגלל הארון דהיינו בסבתו, שאז לא היה חל הברכה רק על בעל הבית לבדו שעסק עמו ושרת לפניו לא על בני ביתו, ומזה ראה שהיה הברכה בעבור הארון ותועלתו, להסיר ממנו דבת עם שהוא ממית בשבט עברתו, ולהראות שאך טוב וחסד ירדוף לכל הקרב אליו ואף למי ששוכן בגבולו, ושיקח דוד ראיה להעלותו אל עיר דוד ולכן ויעל וכו׳ בשמחה לא ביראה ופחד רק באהבה ושמחה כי ראה שהחסד גובר בו, (וגם לא העלהו בשחוק כבפעם הא׳ רק בשמחה של מצוה).

בשמחה – שעד היום ההוא נראה כאילו האל קוצף על עמו וכל זמן שעבדוהו לפני ארון בריתו אירעה להם תקלה, עכשו שע״י הארון שרתה ברכה בבית עובד אדום ברור שסלח ה׳ לעונות עמו ונתרצה שנית להם.

וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אשר יושב בביתו, כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה זאת¹, וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם לְעִיר דָּוִד היא ציון², בְּשִׂמְחָה ולא ביראה ופחד רק באהבה ושמחה, כי ראה שהחסד גובר בו³, וגם לא העלהו בשחוק כבפעם הראשונה, רק בשמחה של מצוה⁴:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם. וראה את אברבנאל המבאר את ההבדל בין השחוק ששייך לגוף, לשמחה ששייכת לנפש.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיְהִ֗י כִּ֧י צָעֲד֛וּ נֹשְׂאֵ֥י אֲרוֹן⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא׃

And it was so, that when those who bore the ark of Hashem had gone six paces, he sacrificed an ox and a fattened calf.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וַהֲוָה כַּד נְטָלוּ נַטְלֵי אֲרוֹנָא דַייָ שִׁיתָּא זוּגִין וּנְכֵיס תּוֹר וּפַּטִים.

ויהי כי צעדו נושאי ארון י״י ששה צעדים ויזבח שור ומריא – וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים, א״ר פפא בר שמואל על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא. ועל כל שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים. אמר ליה רב חסדא לרב אסי אם כן מלאת כל ארץ ישראל במות. אלא אמר רב חסדא על שש פסיעות שור ומריא ועל כל ששה צעדים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים, כתיב גורן כידון וכתיב נכון, בתחלה כידון ולבסוף נכון.

^אויזבח שור ומריא – ר׳ סעדיה ז״ל תרגם [מריא] במילה ׳תאו׳, ואילו ר׳ האי ז״ל אמר שאין זה כך, אלא מריא הוא שם תואר לשור, אלא שהמילה המתוארת ׳שור׳ נשמטה, כלומר ׳ושור מריא׳, והוא גוזר זאת מלשון המשנה ׳אין ממרין את העגלים׳ (משנה, שבת כד, ג), כלומר מפטמים אותם, והסיבה שגרמה לו להגיע למסקנה הזו היא שהשם ׳מריא׳ נמצא בין הדברים שמשמשים כקרבן בדברי הכתוב ׳שבעתי עולות אילים וחלב מריאים׳ (ישעיהו א, יא), והוא אומר שתאואים אסור להקריב, וזוהי מחלוקת גדולה בין שני האנשים האלה. התרגום הארמי מתרגם זאת ׳ותור ופטים׳ (תרגום יונתן לשמואל ב׳ ו, יג), וזוהי ראיה חזקה לדברי ר׳ האי ז״ל.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

ויהי כי צעדו נושאי ארון י״י ששה צעדים ויזבח שור ומריא – ובדברי הימים כת׳: ויהי דוד וזקני ישראל ושרי האלפים ההולכים להעלות את ארון ברית י״י מבית עובד אדום בשמחה ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית י״י ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים (דברי הימים א ט״ו:כ״ה-כ״ו) רב ושמואל חד אמר על כל צעדה וצעדה שור ומריא על כל ששה צעדים שבעה פרים ושבעה אלים ואידך אמר על כל צעד וצעד שבעה פרים ושבעה אלים ועל כל ששה צעדים שור ומריא.

נושא ארון י״י – הם הלוים כמו שכתוב בדברי הימים: וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בכתפם במוטות עליהם (דברי הימים א ט״ו:ט״ו).

ששה צעדים ויזבח שור ומריא – ובדברי הימים כתוב: ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית י״י ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים (דברי הימים א ט״ו:כ״ו). כשהלכו נושאי הארון ששה צעדים הכירו כי אלהים עזרם במשא הארון וחפץ בם כי לא נכשלו כמו שנכשל עוזא. וטעם: ששה צעדים – נראה כי כשיעור הזה הלך עוזא כשאחז בארון והכהו השם, וכיון שראו אלה נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא היה להם פגע רע שמתו והורידו הארון וזבחו זבחים.

ורז״ל דרשו: טעם בעזור – מכאן שהארון נושא את עצמו, כלומר כיון שנשאוהו בכתפים במוטות ולא הרגישו בו כאילו אין משא בכתפים ידעו כי אלהים עזרם במשא בכתפים הארון. ומה שאמר הנה: שור ומריא, ושם אומר: שבעה פרים ושבעה אלים, והנה אומר: ויזבח – כלומר דוד הוא שזבח שור ומריא, ושם אומר: ויזבחו – כלומר הלויים זבחו שבעה פרים ושבעה אלים, כנגד שבעה צעדים בצעד השביעי הורידו הארון וזבחו.

ויונתן תרגם: צעדי דרגין.

ורז״ל אמרו על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא, על כל שש פסיעות שבעה אלים. ומהם אמרו: על כל שש פסיעות שור ומריא, על כל ששה סדריהם של שש שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים.

ופירוש ומריא – כתרגומו: ופטים.

ויהי כי צעדו נושאי ארון י״י – אילו הלוים שהיו נושאים אותו בכתף.

ויזבח שור ומריא – פירוש: הוא בופלו בלעז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ועל זה נאמר כאן ויהי כי צעדו נושאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא, ר״ל כי כאשר היו צועדים הלויים ששה צעדים היה דוד זובח לה׳ שהצילם ולא נכשלו כאשר נכשל עוזה. ובדברי הימים נאמר (שם שם כ״ו) ויהי בעזור האלהים את הלויים וגו׳, כי ההצלה תקרא עזר, וחז״ל אמרו (עיין שם רש״י ורד״ק) מכאן שהארון נושא את עצמו, כלומר שנשאוהו במוטות ולא הרגישו בו כובד כלל עם היות בתוכו לוחות האבנים, ומפני אותו העזר הכירו הלויים שהאלהים עזרם במשא והיו זובחים על זה:

צעדו – פסעו והלכו.

ומריא – שור פטם, וכן: צאן ובקר ומריא (מלכים א א׳:ט׳).

ויהי כי צעדו וכו׳ ובד״ה (ב׳ ט״ו כ״ו) כתוב ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים, ופי׳ חכמינו זכרונם לברכה (סוטה לה.) שעל כל ששה צעדים הקריבו שור ומריא, ועל כל סדר שהשלימו ששה פעמים ששה הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים, וכפי זה היו מכוונים ועולים נגד שם של מ״ב שהיה מונח בארון שמקומו הוא בתפארת ישראל שהוא נושא ארון הברית כידוע, ועל כל ששה צעדים נשלם סדר א׳ והקריבו שור ומריא למלא השביעי בקדש, ובכל ששה סדרים נשלם ההיקף והקריבו ז׳ וז׳ להשלים ההיקף כידוע.

ומריא – מצאנו באיוב (ל״ט:י״ח) כעת במרום תמריא – שענינו לפי מקומו תגבה ותתרומם, ואולי הוא הפוך מן אמר (את ה׳ האמרת, פרשת תבוא, ודומיו) ומזה ג״כ מריא, בהמה גסה ומפוטמת.

וַיְהִי כִּי – כאשר צָעֲדוּ – פסעו והלכו¹ הלויים² נֹשְׂאֵי – הנושאים בכתף את³ אֲרוֹן יְהוָה, לאחר שִׁשָּׁה צְעָדִים שעשו, הכירו כי ה׳ עזרם במשא הארון, שהיה נושא את עצמו, והבינו כי חפץ בם ה׳ שלא נכשלו כמו שנכשל עֻזָּה⁴, ולאחר מכן, בצעד השביעי הניחו את הארון, והקריבו הלויים שבעה פרים ושבעה אלים⁵, וַיִּזְבַּח דוד לה׳⁶ שׁוֹר וּמְרִיא – שור מפוטם⁷, על כי הצילם ה׳ ולא נכשלו כאשר נכשל עוזה⁸, ועל כל שישה צעדים אשר עשו הקריבו שור ומריא⁹:

1. מצודת ציון.

2. רד״ק, רי״ד.

3. רי״ד.

4. וטעם ששה צעדים, נראה כי כשיעור הזה הלך עוזא כשאחז בארון והכהו ה׳, וכיון שראו אלה נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא היה להם פגע, הבינו כי חפץ בהם ה׳, רד״ק.

5. רד״ק.

6. אברבנאל.

7. מצודת ציון.

8. אברבנאל.

9. סוטה לה:, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכׇל⁠־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃

And David danced before Hashem with all his might; and David was girded with a linen ephod.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וְדָוִד מְשַׁבַּח בְּכָל תְּקוֹף קֳדָם יְיָ וְדָוִד אֲסִיר כַּרְדוּט דְבוּץ.

מכרכר – מרקד.

אפוד בד – מעיל בוץ, פורציינט בלעז.

ויונתן תרגם: כרדוט, וכן תרגם יונתן מעילים דתמר אחות אבשלום (שמואל ב י״ג:י״ח) – כרדוטין.

Danced. Danced.

Linen robe. A linen robe, Foursaint in Old French. Yonatan translated, robe as Yonatan also translated "the robes of Tomor, the sister of Avsholom,⁠" robes (Shemuel II 13:18).

מכרכר – מסבב ומשחק.

אפוד בד – חלוק המגיע ממתניו ועד לארץ.

מכרכר בכל עוז – מרקד בכל כחו וכוונתו.

ויונתן תרגם: משבח.

אפוד בד – חגור באפוד בד. נראה כי זה המלביש לכבוד היו לובשים אותו. וכן אמר הכתוב: שמנים וחמשה נושאי אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח). ולא היה מבגדי כהונה לפיכך היה מותר כל אדם ללובשו ואף על פי שאינו כהן. ובדברי הימים: מכורבל במעיל בוץ (דברי הימים א ט״ו:כ״ז), והוא המעיל הוא האפוד. וכן תירגם יונתן אותו בלשון אחר. תרגם: אפוד בד – כרדוט דבוץ, ותרגם: כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל ב י״ג:י״ח) – כרדוטין. אבל אפוד ומעיל הכתובים בתורה הם כל אחד בגד בפני עצמו, אין זה כמו זה שמבואר בתורה.

מכרכר בכל עז – פירוש: משבח בכל מיני זמר בכל כחו, ותרג׳ משבח בכל תקוף.

ודוד חגור אפוד בד – פירוש: לא היה לובש כדרך המלכים, אלא אפוד בד כאחד הכהנים המשרתים לפני הארון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וספר שדוד היה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה׳, לפי שבעליה הראשונה היה בכלל המשחקים, ועתה החליף ענינו ויחד לעצמו פעל מיוחד מבין שאר העם, והוא אומרו מפזז ומכרכר, והיה חגור אפוד בד, והוא הלבוש המיוחד לעובדי גבוה, כי לא הלבישו דוד כ״א בהעלאת הארון:

מכרכר – ענין רקידה של שמחה, ודוגמתו: בפרדים ובכרכרות (ישעיהו ס״ו:כ׳).

בכל עוז – בכל כח.

אפוד בד – מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה׳, וכן בשמואל נאמר: ושמואל וגו׳ חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח), ודוד הלבישו בעת העלאת הארון.

ודוד כו׳ בטל כבודו מפני כבוד ה׳ בג׳ ענינים,

א. בגופו שכרכר ורץ בכל עז לפני ארון ה׳

ב. במלבושיו שהיה חגור אפוד בד כלבוש הכהנים ועובדי ה׳ לא לבוש מלכות שלא להראות גאוה לפני ה׳, ובשני אלה התיחד דוד מן העם, כי לפי גדולתו צריך הוא להראות הכנעה לפני הבורא כמ״ש (ברכות לד.) המלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, ועל זה אמר ודוד

ג. מה שהשתתף עם כלל ישראל שעל זה אמר, (טו) ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה׳ בתרועה ובקול שופר לעורר שמחה וגיל.

מכרכר – פעל מן הכפולים ועיקרו כר שענינו איל או שעיר המדלג ומרקד.

חגור אפוד בד – שכן קבעו ללבוש כל העובד עבודת הקודש (עיין מ״ש שמואל א ב׳:י״ח).

וְדָוִד מְכַרְכֵּר – מרקד¹ בשמחה² בְּכָל עֹז – כוחו³ לִפְנֵי יְהוָה, וְדָוִד חָגוּר – לבוש לכבוד המעמד⁴ אֵפוֹד בָּד – מעיל בוץ⁵, המגיע ממתניו ועד לארץ⁶:

1. רש״י.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. כך משמע מרד״ק.

5. רש״י.

6. ר״י קרא. והוא מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיה המלבוש מיוחד לאנשים המתבודדים בעבודת ה׳, וכן בשמואל נאמר ״וּשְׁמוּאֵל... חָגוּר אֵפוֹד בָּד״ (שמואל א ב׳:י״ח) ודוד לבש אותו בעת העלאת הארון, אברבנאל, מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וְדָוִד֙ וְכׇל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת⁠־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃

So David and all the house of Israel brought up the ark of Hashem with shouting and with the sound of the horn.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַסְקִין יַת אֲרוֹנָא דַייָ בְּיַבָּבָא וּבְקַל שׁוֹפָרָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה לעיר דוד בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר:

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל

(טז) וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת⁠־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת⁠־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃

And it was so, as the ark of Hashem came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw King David leaping and dancing before Hashem; and she despised him in her heart.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וַהֲוָה אֲרוֹנָא דַייָ אֲתָא לְקַרְתָּא דְדָוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אִסְתְּכִיאַת מִן חֲרַכָּא וַחֲזַת יַת מַלְכָּא דָוִד מְרַקֵד וּמְשַׁבַּח קֳדָם יְיָ וּבְסָרַת עֲלוֹהִי בְּלִבָּהּ.

והיה ארון ה׳ בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו׳ – אמרה ליה של בית אבא היתה מלכות נאה ממך. חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין אלא כולם היו מכובדין ממך.

והיה ארון י״י בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו׳ – אמרה לו משפחתו של בית אבא היתה נאה ממך חלילה להם שנראה מימיהן פסת יד ופסת רגל ועקב מגולין, אלא כולם היו מכובדין ממך, ומה אמר לה דוד לפני י״י אשר בחר בי וגו׳ אלא בית אביך היו מבקשין כבוד עצמם ומניחין כבוד שמים ואני איני עושה כן אלא מניח אני כבוד עצמי ומבקש אני כבוד שמים.

מפזז ומכרכר – בדברי הימים כתיב: מרקד ומשחק (דברי הימים א ט״ו:כ״ט).

מפזז ומכרכר – ובדברי הימים כתיב מרקד ומשחק (דברי הימים א ט״ו:כ״ט) למדנו שפירוש מפזז ומכרכר מרקד ומשחק.

מפזז ומכרכר – מפזז גם כן כמו מרקד אלא שהם בענינים שונים זה מזה. או יהיה הכל בענין אחד והכפל לרוב הרקוד.

ויונתן תרגם: מרקד – ומשבח, ובמקומו בדברי הימים: מרקד ומשחק.

ותבז לו בלבה – כראותה אותו מן החלון בזתה אותו בלבה כי חשבה כי אין כבוד המלך להתנהג כמנהג הדיוט אפילו לפני הארון, ואח״כ כשהלך לביתו אמרה בפיה מה נכבד היום וגו׳ (שמואל ב ו׳:כ׳).

מפזז ומכרכר – תרג׳ מרקד ומשבח.

והנה מרוב השמחה היה דוד מרקד ומפזז לפני י״י כאילו לא היה מלך ולזה בזתהו בלבה מיכל בת שאול והנה לתת תודה לש״י הקריב דוד כמה קרבנות אז בהוליך הלוים ארון ברית י״י ובסוף הענין בבא ארון י״י למקומו אשר הכין לו דוד העלה עולות ושלמים לכבוד השם ית׳ לפי מה שאפשר ואחר זה ברך דוד את העם בשם י״י צבאות ונתן לכל אחד מנה יפה לאכול ולשתות, והנה אשפר אחד הרצון בו לפי מה שבארו ז״ל אחד מששה בפר ולפי הפשט נראה שהיתה מנה יפה נהוגה לתת לאיש אחד בסעודות הגדולות וענינו מענין שפרה עלי והאל״ף נוסף ר״ל שהיתה המנה הזאת בתכלית היופי לפי המנות הנהוגות לתת כמו אלו המנות הגדולות הנהוגות לתת לאורחים הבאים אצלם.

(טז-כג) השלשים ואחד הוא להודיע שהיותר גדול שבאנשים ראוי שיהיה שפל בעיניו מאד לפני מעלת השם ית׳ ולזה נהג דוד בזה השפלות לפני השם ית׳^א ר״ל במה שהיה מפזז ומכרכר להראות עוצם שמחתו לעבודת הש״י ולא הראה לו בזה הענין גדול על שאר האנשים אבל השפיל עצמו כהם או יותר כי כן ראוי. ולפי שגנתה מיכל זה המנהג הטוב שנהג דוד בזה וחשבה שלא יהיה ראוי למלך להשפיל עצמו כל כך לפני הש״י מנע הש״י ממנה הטובות שהוא נותן למלכות ולזולתן והוא^ב פרי הבטן. ולזה סמך למאמר מיכל שלא היה ולד עד יום מותה להעיר שאין ראוי להתיהר לפני השם ית׳.⁠^ג

א. ״ולזה נהג... השם ית׳⁠ ⁠⁠״ הושמט ע״י הדומות בכ״י לוצקי 884 ובדפוסים, והושלם מכ״י וטיקן 12.

ב. ״הטובות... והוא״ הושמט בכ״י לוצקי 884 ובדפוסים, והושלם מכ״י וטיקן 12.

ג. ״ולזה סמך... השם ית׳⁠ ⁠⁠״ הושמט בכ״י לוצקי 884 ובדפוסים, והושלם מכ״י וטיקן 12.

וזכר שכאשר בא הארון בציון עיר דוד, מיכל נשקפה בעד החלון ותרא את דוד מכרכר ותבז לו בלבה, ר״ל שחשבה הפעל ההוא בזיון בחוק המלוכה ושהיה מנהג הדיוט:

נשקפה – ענין הבטה, כמו: וישקף אבימלך (בראשית כ״ו:ח׳).

בעד החלון – דרך החלון וכן: בעד השבכה (מלכים ב א׳:ב׳).

מפזז – גם הוא ענין רקוד, ומשונה ממנה קצת, ויתכן שהוא ענין מהירות הרקוד, ודוגמתו (בבלי שבת פ״ח.): עמא פזיזא.

ותבז לו בלבה – בזתה אותו בלבה, כי חשבה שאין זה מדרך המלך, ואף לפני הארון.

והיה ארון ה׳ מספר כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה׳ אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד.

מפזז – שרש פזז קרוב לפצץ, וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) מתיז ומנפץ חלקיו; אף כאן מפזז נותז ומדלג ממקום למקום, ומשרש זה גם ויפזו זרעי ידיו (ויחי) מדלגים ומתנועעים במהירות, ואולי משרש זה גם שם פז המורה זהב מרודד ונעשה טס.

וְהָיָה כאשר אֲרוֹן יְהוָה בָּא לְעִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה – הביטה¹ | בְּעַד – דרך² הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז – רוקד בצורה מהירה³ וּמְכַרְכֵּר – ומשבח⁴ לִפְנֵי יְהוָה ומתנהג כאיש פשוט, כאילו לא היה מלך⁵, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ כי חשבה שאין זה מדרך המלך ומחוקי המלוכה⁶ להתנהג כפשוט העם, ואף לפני הארון⁷:

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. תרגום יונתן, רי״ד.

5. רלב״ג.

6. אברבנאל.

7. רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה׳ אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיָּבִ֜אוּ אֶת⁠־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָטָה⁠־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃

And they brought in the ark of Hashem, and set it in its place, in the middle of the tent that David had pitched for it; and David offered burnt-offerings and peace-offerings before Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וְאַיְתִיאוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וַאֲקִימוּ יָתֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ בְּגוֹ מַשְׁכְּנָא דִי פְרַס לֵיהּ דָוִד וְאַסִיק דָוִד עֲלַוָן קֳדָם יְיָ וְנִכְסַת קוּדְשִׁין.

ויביאו את ארון האלהים ויציגו אותו וגו׳ ויתן לפני (האלהים) ארון י״י וגו׳ ולהזכיר ולהודות בשחר היו אומרים הודו לי״י קראו בשמו עד אל תגעו במשיחי. בין הערבים היו אומרים שירו לי״י כל הארץ עד ויאמרו כל העם אמן והלל לי״י, וכך היו עושים ארבעים ושלש שנים. עד שהביאו שלמה לבית עולמים, ובברחו מפני אבשלום בנו יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה הגדולה ונכנס צדוק הכהן תחתיו והחזירו את הארון למקומו, אבל אהל מועד שעשה משה במדבר ומזבח הנחשת שעשה בצלאל בן חור ואש שירדה מן השמים בימי משה שם בבמה אשר בגבעון שנאמר ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן י״י בבמה אשר בגבעון.

בתוך האהל אשר נטה לו דוד – שכן הוא אומר בדברי הימים: ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל (דברי הימים א ט״ו:א׳).

אשר נטה לו דוד – יריעה נטה לו מלמעלה אעפ״י שבבית אבינדב ובבית עובד אדום היה בבית מקורה, כמו שנאמר בהם בית, ולא נאמר שם אהל, לפי שלא היתה עמידתו בהם אלא דרך עראי, אבל עתה שהעלהו דוד לירושלם וידעו כי שם ישכון עדי עד, כי קבלה היתה בידם כי ירושלם עיר הקדש ושם יבנה בית המקדש אעפ״י שלא ידעו באיזה מקום מן העיר עד שבנה דוד מזבח על פי גד הנביא בגרן ארונה היבוסי (שמואל ב כ״ד:י״ח) וירד בו אש מן השמים, אז ידע דוד כי שם יבנה בית המקדש, אבל עד אותו זמן לא רצה דוד להכניסו בבית מקורה, אלא תחת יריעה כמו שהיה מקדם. וגם עתה שהיה אהל מועד בגבעון והמשכון והארון ושתי הלוחות וכל כלי הקדש תחת היריעה היו, הכניס הוא הארון הזה שבו שברי לוחות ג״כ תחת היריעה. או זה הארון שהיו בו לוחות השלמות והוא הנכון, כמו שפירשנו למעלה במלחמת פלשתים שנלקח הארון. זה הארון הוא שהכניסו לבית עולמים לתוך הדביר, אם כן זה הוא שהיו בו הלוחות השלמות או השלמות והשבורות לדעת מי שאמר לוחות ושברי לוחות מונחין בארון.

ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אהל מועד? לפי שידע כי אהל מועד היה עתיד לבא לירושלם וחשב כי בימיו יהיה זה, והוא יבנה בית המקדש, לפיכך אחר שהביא הארון לירושלם שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לי״י, ונתן אמר לו: כל אשר בלבבך עשה (שמואל ב ז׳:ג׳), ומלבו אמר לו נתן זה, לא בנבואה, כי חשב בלבו כמו שחשב דוד כי הוא יבנה הבית.

(יז-יט) העשרים ותשעה הוא במצות והוא להודיע שבשעת התר הבמות הותרה העבודה בזר ולזה ספר בזה המקום על דבר העלאת ארון י״י מבית עובד אדום כי דוד העלה עולות לפני י״י וזבח שלמים ואחר כך ברך העם בשם י״י צבאות וזהו מה שאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה כמו שבארנו בביאורנו לדברי התורה.

השלשים הוא להודיע שאין השמחה הראויה בעבודת השם יתברך שיזבח האדם שלמים למלא בטנו אבל ראוי לשמח בו כל הצריכים ולזה תמצא שדקדקה התורה במה שצותנו לשמח בחגנו שנשמח בזה העניים והם הלוי והגר והיתום והאלמנה כמו שבארנו שם ולזאת הסבה תמצא בזה המקום ששמח דוד מהשלמים שזבח לפני י״י כל ישראל ונתן לכל אחד מהם אשפר אחד והיא חתיכה גדולה מבשר השלמים והשלים להם המצטרך לשמחה מלחם ויין כדי שתכלל זאת השמחה כל ישראל ויהיה עניינם מסודר לעבודת השם יתברך לא לבקשת התענוג הגופיי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

והנה הביאו הארון והציגו אותו במקומו, ר״ל במקום הראוי אליו והוא בתוך האהל כאשר שמו משה ע״ה, כי ידע שאין ראוי להושיבו בבית וקורה עד בנין הבית המקודש:

ויציגו – העמידו, כמו: ויצג את המקלות (בראשית ל׳:ל״ח).

אשר נטה – אשר פרש.

במקומו – במקום שהכין לו, והוא בתוך האהל וגו׳.

ויעל דוד מתוך שמחה של מצוה התעורר לעבוד העבודה בעצמו, ולהעלות עולות ושלמים להמשיך שפע רצון וכן הריקו עליו ברכה עד שמברכתו ברך את העם, אם ברכה נפשיית בשם ה׳ צבאות ואם שפע גשמיית, כי

לפני ה׳ – מחוץ תחת אויר הרקיע לפני המון ישראל, רק כנגד החדר ששם הביאו הארון.

ויעל – כמו שהשרשים הבלתי מקבלים הפעיל יש לבנין הקל שלהם הוראת הפעיל (ויאמר אל משה אני חתנך יתרו שבהפעיל את ה׳ האמרת ענינו אחר, וכל אשר עשים שם הוא היה עשה (וישב), היה מצוה שיעשו ורבים עוד) כן לפעלים שהפעיל שלהם הוראת יוצא לשני ורוצים לתת להם הוראת יוצא לשלישי, או גם כן יש להם הוראת פעל עומד ורוצים שישמשו שימוש פעל יוצא, אין תקנה כי אם לתת להפעיל שלהם הוראת יוצא לשלישי או לשני, כמו וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם (וישב), אם שלחו לא הביאו בעצמם, א״כ צריכים אנו לומר שכאן הוראת ויביאו נתנו ביד אחר שיביא, וכן ולא ילין את העם (למטה י״ז:ח׳), ואולי לא תלין פעולת שכיר (קדושים) לא תלין נבלתו (כי תצא), יעשה שילינו; אף ויעל דוד לא שהעלה הוא בעצמו, רק צוה לכהנים שיעלו, וכן אלף עולות יעלה שלמה (מ״א ג׳:ד׳), והוא ע״ד ויבן שלמה את הבית, צוה שיבנו והכתוב מיחס לו הבנין.

וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ – והעמידו¹ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ – במקום הראוי² שהכין לו דוד³ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה – פָּרַשׂ⁴ לוֹ דָּוִד, כי לא רצה דוד להכניס את הארון בבית מקורה עד שיבנה בית המקדש⁵, ומתוך שמחה של מצוה התעורר דוד לעבוד העבודה בעצמו⁶ וַיַּעַל דָּוִד בעצמו עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים:

1. מצודת ציון.

2. אברבנאל.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. רד״ק, אברבנאל.

6. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת⁠־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

And when David had finished offering the burnt-offering and the peace-offerings, he blessed the people in the name of Hashem of hosts.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וְשֵׁיצֵי דָוִד מִלְאַסָקָא עֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא וּבָרִיךְ יַת עַמָא בִּשְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת.

ויברך את העם בשם י״י צבאות – מה ראה דוד לברך את ישראל בשם י״י צבאות, והלא אהרן לא בירך בשם י״י צבאות אלא יברכך י״י וישמרך (במדבר ו׳:כ״ד), ומשה אמר יוסף י״י עליכם (דברים א׳:י״א). אלא לפי שכתוב למעלה אשר נקרא שם שם י״י צבאות (שמואל ב ו׳:ב׳) לפיכך ברכן בשם י״י צבאות. וכך פירושו: הקב״ה שמו י״י צבאות ומשרה שכינתו על הכרובים הוא יברך אתכם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

(יח-יט) ויברך דוד את העם, והברכה ההיא נתפרשה בדברי הימים (דברי הימים א ט״ז) ונתן לכל איש ואשה לחם ובשר ויין רב כיד המלך לאכול ולשתות ולשמוח שם לפני ה׳:

ויברך את העם – אמר להם לכו לבתיכם לשלום וה׳ יהיה עמכם או כדומה וכן מפורש בשלמה (מ״א ח׳:נ״ה) ויברך את כל קהל ישראל וגו׳ יהי ה׳ אלהים עמנו.

וַיְכַל – ולאחר שסיים דָּוִד מֵהַעֲלוֹת – מלהקריב הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ דוד אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת וכך בירכם, הקב״ה ששמו ה׳ צבאות ומשרה שכינתו על הכרובים הוא יברך אתכם¹:

1. ר״י קרא.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיְחַלֵּ֨ק לְכׇל⁠־הָעָ֜ם לְכׇל⁠־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד⁠־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כׇּל⁠־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃

And he distributed to all the people, even among the whole multitude of Israel, both to men and women, to everyone a cake of bread, and a cake made in a pan, and a sweet cake. So all the people departed, everyone to his house.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וּפַלֵיג לְכָל עַמָא לְכָל הֲמוֹנָא דְיִשְׂרָאֵל מִגְבַר וְעַד אִתְּתָא לִגְבַר גְרִצְתָּא דִלְחֵם חֲדָא וּפְלוּג חָד וּמָנָתָא חֲדָא וַאֲזַל כָּל עַמָא גְבַר לְבֵיתֵיהּ.

ויחלק לכל העם – תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט ואשישה, מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא, דכתיב ויחלק לכל העם וגו׳ אשפר אחד ואשישה אחת. א״ר יוחנן אשפר אחד מששה בפר איששה אחד מששה באיפה, ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואוהבי אשישי ענשים.

^אואשפר אחד ואשישה אחת – יש מתרגמים את המילה ׳אשפר׳ במילה ׳צלי׳.⁠¹ באשר לאשישה, הרי שהיא מעין כוס או בקבוק. ה-א במילה ׳אשפר׳ היא יתרה [איננה חלק מן השורש], ואילו במילה ׳אשישה׳ ה-א׳ היא חלק מן השורש. הריבוי של ׳אשישה׳ הוא לעתים עם ו׳ ו-ת׳ ׳סמכוני באשישות׳ (שיר השירים ב, ה), ולעתים עם י׳ ו-מ׳ ׳לאשישי קיר חרשת׳ (ישעיהו טז, ז), ואני אפרש זאת בספר ישעיהו ואזכיר את הטעויות שאנשים טעו בהבנת פסוק זה.⁠²

1. מופיע בפירוש ריב״ש [34א].

2. ר׳: גושן-גוטשטיין ופרץ (לעיל הערה 3), עמ׳ 93, אך יש פערים בטקסט וקשה לעמוד על כוונתו.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

ואשפר – אחד מששה בפר (בבלי פסחים ל״ו:).

אשישה אחת – גרבא דחמרא (שם).

A portion of meat. One sixth of a cow.

A jug [of wine]. A jug of wine.

חלת לחם – ככר לחם.

ואשפר אחד – אחד מששה בפר.

ואשישה אחת – אחד מששה בהין.

ואשפר – אחד מששה בפר.

ואשישה – אחד מששה בהין.

חלת לחם – ובדברי הימים: ככר לחם, והככר גדול מהחלה. כי ככרות היו אלא שהיו עשויים כתכונת החלות.

ואשפר אחד – חלק אחד מבשר, כמו שמנהג לחלוק הבקר או הצאן לחלקים ידועים, ונתן לכל אחד חלת לחם וחלק בשר ואשישה אחת מלאה יין. וכן פירשו רז״ל: אשישה – גרבא דחמרא, אבל אשפר – פירוש מלה מורכבת משמות שלושה, ואמרו: אחד מששה בפר, כלומר כי ששה חלקים היו עושים בפר, ולכל אחד היה נותן הששית.

ויונתן תרגם: פלג חד, כלומר חלק אחד. ותרגם: אשישה – מנתא.

ואשפר אחד^א ואשישה אחת – פירוש: אשפר הוא חתיכת בשר, ודרשו חכמים אחד מששה בפר. ואשישה הוא כלי של יין, כדכתיב: אשישי ענבים, סמכוני באשישות.

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״אחת״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

המון – עם רב.

חלת – לחם השלם תקרא חלה.

ואשפר – רוצה לומר מנה יפה בשר, והוא מלשון: הנותן אמרי שפר (בראשית מ״ט:כ״א).

ואשישה – שם כלי ישימו בה היין, כמו סמכוני באשישות (שיר השירים ב׳:ה׳), ורוצה לומר הכלי עם היין.

לכל העם – הבאים עם הארון.

לאיש – רצה לומר: לכל אחד, בין איש ובין אשה.

ויחלק לכל העם היינו לאותם שהיו נועדים ללכת עם הארון, ומוסיף גם לכל המון ישראל שנמצאו שם במקרה, ומוסיף גם מאיש ועד אשה וכו׳.

ואשפר – לא נודע בבירור פירוש המלה, ושרשה שפר, אולי הוראתה מנה יפה של בשר.

ואשישה – תרגם שד״ל חלת צמוקים, ומקור המלה אֵש, חלה נאפה על האש, והושאלה המלה להוראת כל חלה.

וַיְחַלֵּק דוד לְכָל הָעָם הבאים עם הארון¹ וכן לְכָל הֲמוֹן העם הרב² מִיִשְׂרָאֵל שנמצאו שם במקרה³, לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ לכל אחד⁴ חילק חַלַּת – כיכר⁵ לֶחֶם שלם⁶ אַחַת – אחד וְאֶשְׁפָּר – ומנת בשר יפה⁷ אֶחָד – אחת שמידתה הייתה כשישית פר⁸, וַאֲשִׁישָׁה – וכלי יין בנפח שישית ההין⁹ אֶחָת – אחד כאשר הכלי מלא ביין¹⁰, וַיֵּלֶךְ – ולאחר מכן חזר כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. ר״י קרא.

6. מצודת ציון.

7. מצודת ציון.

8. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד.

9. ר״י קרא.

10. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וַיָּ֥שׇׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת⁠־בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת⁠־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה⁠־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵי֙ אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃

Then David returned to bless his household. And Michal the daughter of Saul came out to meet David, and said, "How honored was the king of Israel today, who uncovered himself today in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the worthless fellows shamelessly uncovers himself!⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתָב דָוִד לְבָרָכָא יַת אֱנָשׁ בֵּיתֵיהּ וּנְפָקַת מִיכַל בַּת שָׁאוּל לָקֳדָמוּת דָוִד וַאֲמַרַת מַה אִתְיַקַר יוֹמָא דֵין מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל דְאִתְגְלֵי יוֹמָא דֵין לְעֵינֵי אַמְהַת עַבְדוֹהִי כְּמָא דְחָלִיץ וּמִתְגְלֵי חַד מִן סְרִיקַיָא.

אחד הרקים – חד מן סריקיא (תרגום יונתן).

One of the riff-raff. [Targum Yonatan translates:] One of the riff-raff.

לברך את ביתו – לתת שלום לפי שבא מן הדרך, וכן: כי תמצא איש לא תברכנו (מלכים ב ד׳:כ״ט).

מה נכבד – נפעל עבר, כי הוא פתוח. ודרך לעג אמרה לו: מה נכבד – כלומר כי לא נכבד היום הזה שאתה נגלית בו משחק כאחד הרקים וההדיוטין.

לעיני אמהות עבדיו – אין צריך לומר לפני נשי עבדיך, אלא אפילו לעיני אמהות עבדיך נתבזית היום.

כהגלות נגלות – שניהם ממקור מבנין נפעל, האחד שלם כמו השלמים: נשאול נשאל דוד (שמואל א כ׳:כ״ח), והאחד חסר נו״ן נפעל כמנהג. וכפל פעמים המקור, לרוב התגלותו בשחוק.

ובדרש: אמרה לו: של בית אבא היתה מלכות נאה משלך, חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה, כולהון היו מכובדים ממך. מה אמר לה דוד: לפני י״י אשר בחר בי מאביך (שמואל ב ו׳:כ״א). אמר לה: של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן, אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני, ועם האמהות אשר אמרת (שמואל ב ו׳:כ״ב) – חס ושלום אין את נקראת מן האמהות.

ויונתן תרגם: כמה דחליץ ומתגלי, דומה כי יחף היה הולך ומשחק כדברי הדרש.

והנה מיכל בת שאול דברה שלא כהוגן אל המלך ונתבאר מדברי דוד שמה שעשה עשה כהוגן לכבוד הש״י והמשיך בדבריו מה שהכאיב לבה בו כי זה הגמול היה ראוי לה על מה שהטיחה דברים כנגד דוד ר״ל מה שאמר שבחר הש״י בו מאביה ומכל בית אביה והיה מפרי דבריה שאמר לה דוד וכללה עם האמהות ולזה אמר ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה וכבר אמר והודה שכבר רמז בזה המאמר אל מיכל מה שאמר אחר זה ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה כאילו יאמר שזה המאמר היה סבה להמנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וכאשר שב לביתו לברך את אשתו ובניו ואנשי ביתו כי בא מן הדרך, הוכיחתו מיכל ואמרה בדרך לעג מה נכבד היום מלך ישראל וגו׳? ר״ל שלא היה כבוד לו להגלות לפני אמהות עבדיו מפזז ומכרכר, כי חשבה שהיה זה ממנו דרך שחוק וקלות ראש עם האמהות:

אמהות – שפחות.

הרקים – אנשים הרקים מכל מעלה.

וישב דוד – לאחר שחלק לכל העם וגו׳, אחר הברכה שברכם בשם ה׳, שב לברך גם אנשי ביתו.

מה נכבד – מה מאד נעשית היום מכובד בעיני כל, ובדרך לעג אמרה כן, כאלו אמרה מאוד נעשית מבוזה בעיני כל.

אשר נגלה היום – על אשר בהכרכר היה נגלה מה מבשר הגוף, ואמהות עבדיו רואות, וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה.

וישב דוד גם זה מגלה צדקתו שאחר שהשפיע לכל העם פנה אל ביתו ותאמר מה נכבד היום רצה לומר כי הכבוד יתראה על ידי האותות שבם יציינו את הכבוד, וזה יהיה אם מצד המכבדים אם מצד המתכבד, והתלוננה עליו כי הקל בכבוד מלכותו מצד שני אלה אם מצד המכבדים, לא יקרבו אל המלך רק שריו וגדולים, לא הפחותים בעם, הם יתחבאו מפניו ויעמדו מרחוק, ועל זה אמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו – אם מצד המתכבד, המלך לא יתראה כהדיוט רק לבוש לבוש מלכות ועליו יציץ נזרו, ומתנשא על הכסא, לא לבוש אפוד מפזז ומכרכר, ועל זה אמר כהגלות נגלות אחד הרקים – ודייקה לאמר מה נכבד היום אשר נגלה היום – כי יש מלכים שמנהגם להמצא תמיד בין העם וזה כבודם, לא כן אתה שאינך רגיל בכך תמיד רק היום עשית זאת, וזה שכתוב מה נכבד היום וגם שלפעמים יצטרך המלך להיות יוצא ובא בין העם לצורך שעה, כמו בעת מיתת אבנר שהלך בין העם להפיס דעתם, וכן בעת מלחמה יתראה לפני כל בני החיל להלהיב לבבם לקראת נשק וכדומה, לא כן היום שלא היה הדבר נחוץ, וזה שכתוב אשר נגלה היום.

וישב – ויפן כמו ושבה והיתה לבער (ישעיהו ו׳:י״ג).

נגלה – לא ידע לכסות מומו והראה כי לא מזרע מלוכה הוא ברקדו כאחד מהמון העם שאין בהם כל כשרון, ע״ד שאמרו במגלה (בבלי מגילה ז׳:), אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית.

כהגלות נגלות – כפל המקור יורנו שגם בכל מקום שבא קודם זמן אחר אינו אלא לחיזוק רק חסרה ממנו אות הכנוי המובנת מהפעל הבא לפניו או לאחריו, כמו ידעתי כי מלוך תמלוך (ש״א כ״ד:כ״א) הוא כמו כי תמלוך תמלוך, ועתה הלך הלכת (ויצא) כמו הלכת הלכת, וזה מחליש דברי שד״ל על פסוק טרף טרף יוסף (עיין במשתדל) אף על פי שנעימים המה מאד.

ולאחר מכן וַיָּשָׁב – חזר דָּוִד לְבָרֵךְ גם אֶת אנשי¹ בֵּיתוֹ, וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר לו בלעג² מַה – כמה נעשה נִּכְבַּד – מכובד³ הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בעת ריקודו⁴ נִגְלָה הַיּוֹם בשר גופו⁵ לְעֵינֵי אַמְהוֹת – שפחות⁶ עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת – כדרך נִגְלוֹת – שמתגלה אַחַד מן הָרֵקִים מכל מעלה⁷, שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה⁸, ומיכל אמרה כך כי חשבה שהריקוד היה דרך שחוק וקלות ראש⁹:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, מצודת דוד.

3. ובדרך לעג אמרה זאת, כלומר מאד נעשה מבוזה, מצודת דוד, רד״ק.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. אברבנאל. ובדרש אמרה לו, של בית אבא היתה מלכות נאה משלך! חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה, כולם היו מכובדים ממך! מה אמר לה דוד? ״לפני ה׳ אשר בחר בי מאביך״ – של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן, אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני. ״ומן האמהות אשר אמרת״ – חס ושלום מן האמהות את נקראת, אין את נקראת מן האמהות, רד״ק.

תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל⁠־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּחַר⁠־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכׇּל⁠־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל⁠־עַ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And David said to Michal, "Before Hashem, who chose me above your father, and above all his house, to appoint me prince over the people of Hashem, over Israel, before Hashem I will celebrate.

תרגום יונתןמדרש שמואלרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לְמִיכַל קֳדָם יְיָ דִי אִיתְרְעֵי בִי מֵאֲבוּךְ וּמִכָּל בֵּיתֵיהּ לְפַקָדָא יָתִי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמָא דַייָ עַל יִשְׂרָאֵל וְשַׁבְּחִית קֳדָם יְיָ.

ומה דוד אמר לה. לפני ה׳ אשר בחר בי מאביך וגו׳ – אמר לה של בית אביך מבקשים כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים. ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים.

לפני י״י – מה שרקדתי וכרכרתי לפני י״י עשיתי, לפי שכבדני ובחר בי מאביך, וראוי לו שאקל עצמי לכבודו.

ושחקתי לפני י״י – מלרע לפי שהוא עתיד, כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו. וז״ש: ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳:כ״ב) – יותר מזאת השמחה והרקידה שעשיתי, יותר אעשה לבזות עצמי ולהקל.

על עם י״י על ישראל – גם אלה שתי הודעות לנושא אחד כמו שזכרנו דומה לזה (שמואל ב ב׳:י״ב).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ודוד השיבה שהדברים אין ראוי שישובחו או יתגנו כ״א מפאת תכליתם, ואלו היה הוא מכרכר לפני אדם לכבדו היה פעל מגונה, לפי שמעלתו גדולה ממעלת כל אדם, אבל בהיותו מפזז לפני ה׳ אין זה גנות, כי בערכו המלכים כאפס ותוהו נחשבו לו, ואינם מלכים אצלו כ״א עבדים, וכאלו ביאר לה שלא היה זה שחוק גופני כ״א שמחה נפשיית, והטענה הזאת רמז באמרו לפני ה׳. עוד נתן לה טענה שנית, והיא למה שקבל חסדים גדולים מהאל יתברך והנה ראוי ג״כ שיעבדהו מאד, וז״ש אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו.

נגיד – שליט ומושל.

ושחקתי – ושמחתי.

לפני ה׳ – רצה לומר: הלא כרכורי היה לפני ה׳ וגו׳, וכבוד המלכים כאין נגדו.

ושחקתי – ובעבור זה שחקתי לפניו.

ויאמר דוד – השיב לה בחכמה ודעת,

א. אותות הכבוד המיוחדים למלך שאין יושבים על כסאו ולא יקרב איש אליו וכדומה, הם מוכרחים רק למלך המולך על ידי בחירת העם שכל כבודו הוא רק הסכמיי לא נמצא בעצמו, ואם לא יכינו לפניו האותות המציינים כבוד מלכותו הנו כאחד העם, לא כן אנכי שמלכותי אינה על ידי בחירת העם רק מה׳, כי אם היה הדבר מונח לבחירת העם היה ראוי שיבחרו יוצאי ירך שאול שנמשח מאת העם, וזה שכתוב לפני ה׳ אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה׳ ואם כן אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם רק מעצמי ומאת ה׳ אשר שמני לנגיד,

ב. ידוע שאין לשר הצבא להתהדר לפני מלך, ולא יתכבד העבד לפני אדוניו, ואיך יתכבד מלך בשר ודם בעת עמדו לפני מלך מלכי המלכים השי״ת וזה שכתוב לפני ה׳, ושחקתי לפני ה׳.

והנה מיכל בת שאול דיברה שלא כהוגן אל המלך¹, ודוד השיב לה בחכמה ודעת², וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל רקדתי לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵעל פני אָבִיךְ שאול המלך, וּבחר בי והעדיפני מִכָּל בֵּיתוֹ כדי לְצַוֹּת – למנות אֹתִי נָגִיד – שליט ומושל³ עַל עַם יְהוָה, עַל יִשְׂרָאֵל, ואם כן אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם, רק מעצמי ומאת ה׳ אשר שמני לנגיד⁴, וְבעבור זה⁵ שִׂחַקְתִּי – ושמחתי⁶ לִפְנֵי יְהוָה אשר כבוד המלכים כאין נגדו⁷, ואיך יתכבד מלך בשר ודם בעת עמדו לפני מלך מלכי המלכים השי״ת?!⁠⁸ ועוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו⁹:

1. רלב״ג בפס׳ כ׳.

2. מלבי״ם.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. אברבנאל, מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. רד״ק.

תרגום יונתןמדרש שמואלרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם⁠־הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה׃

And I will be yet more lightly esteemed than this, and will be lowly in my own sight; and with the handmaids of whom you have spoken, with them I will be honored.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְזָעֵירְנָא עוֹד מִדָא וָאֶהִי מַכִּיךְ בְּעֵינֵי נַפְשִׁי מִבְּכֵן וְעִם אַמְהָתָא דִי אַתְּ אֲמַרְתְּ בְּעֵינֵיהוֹן אֱהֵי יַקִיר.

אמר תימר שהייתי שפל בעיני אחרים ונבזה ולא בפני עצמי. תלמוד לומר והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו׳ – אמר לה דוד מיכל חס ושלום שאין את נקראת מן האמהות אלא מן האימהות. ותאמר מה נכבד היום וגו׳ (שמואל ב ו׳:כ׳). אמרה הלואי לעיני בני אדם אלא לעיני אמהות עבדיו. כהגלות נגלות אחד הרקים (שמואל ב ו׳:כ׳). אמר רבי אבא בר כהנא כאלין ארכי לסטים.

והייתי שפל בעיני ועם האמהות – אמר לה אין את נקראת מן האימהות אלא מן האמהות.

ונקלותי עוד – לפניו, יותר מזאת – שהקילותי בעצמי עתה.

עמם אכבדה – אינם מבזין אותי, אלא חשוב אני בעיניהם על זאת.

[Had] I made light even more. Before Him [even] more then this [that] I made light of myself now.

I would be more honored among them. They do not ridicule me but I am important in their eyes becasue of this.

ונקלותי עוד מזאת – כלומר היה לי להקל עצמי עוד יותר מזאת ולהשפיל את עצמי בעיני.

והייתי שפל בעיני – לפניו לכל דבר, ואין זה קלון אלא כבוד.

עמם אכבדה – בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל, לא כמו בעיניך.

ונקלותי עוד מזאת והייתי^א שפל בעיני – פירוש: יותר ממה^ב שהקלתי בעצמי אני נקל ושפל בעיניי לפני הבורא, כי אין לי לעמוד לפניו בגאוה ובכבוד כי אם בענוה ושפלות.

א. כן בכ״י פריס 217, לונדון 24896, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41: ״והיתי״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״מה״.

ועם האמהות – אבל עם האמהות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ועל שתי הטענות יחד אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ר״ל מפאת מעלת האל ית׳ ומפאת חסדיו אשר עשה עמי ראוי שאהיה לפניו ית׳ קל לראש ואראה עצמי יותר שפל, אמנם הכבוד והוראת המעלה לא יאות כ״א עם האנשים שהם פחותים לא עם השם, ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, רוצה לומר עמהם ראוי לנהוג הכבוד לא עם השם. ואפשר לפרש גם כן שלפני השם ולתכלית עבודתו אעשה עצמי יותר שפל ואכבדה עם האמהות. וחז״ל אמרו (ילקוט ח״ב דף כ״א ע״ג), אמרה לו מיכל לדוד מלכות אבא היה נאה משלך, חלילה להם אם יראה לא׳ מהם פסת יד או פסת רגל מגולה כלהון הוו מכובדין ממך, מה דוד אמר? לפני ה׳ אשר בחר בי, של אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקים בכבוד עצמם, אבל אני אניח כבוד עצמי ואתעסק בכבוד קוני:

ונקלותי – מלשון קלות.

ונקלותי עוד מזאת – ואם הייתי עושה מעשה קלות עוד יותר ממה שעשיתי.

והייתי – ואם הייתי שפל בעיני להקל מאוד בכבודי, ואפילו לפני האמהות אשר אמרת.

עמם אכבדה – עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה, הואיל ועשויים לכבוד הארון.

ונקלותי אחר שהשיב לה לפי דרכה שלא הושפל כבודו בזה, נהפוך הוא זה לו יקר וגדולה, אם בהראותו שכבודו עצמי לו בלתי תלוי מאת העם כטעם הא׳, אם במה ששחק לפני ה׳ שהוא לו לתפארת כי מכבדיו יכובדו, ואם לא התראה באותות הכבוד החיצוניים נכבד הוא באותות הכבוד הפנימיים השכליים, הוסיף לאמר, אבל באמת מה טוב היה אם לא הייתי רוצה בכבוד כלל ובורח ממנו,

ונקלתי עוד מזאת שכפי הכירי בגדולת הבורא ובכבודו ובשפלת האדם כי בשר הוא,

הייתי נקל בעיני עד שהייתי שפל בעיני באמת, אז אכבדה, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת רק למראה עינים לא למראה השכל, רק אם הייתי מואס את הכבוד, אז גם עם האמהות כו׳ עמם אכבדה כי זה הכבוד האמתי הנפשיי, אשר אותותיו ישוו לפני שרים ופחותי העם.

אכבדה – כל כמה שאשפיל עצמי לפני עמי אהיה יותר נכבד בעיניהם, והחכם פֿיליפפזאן העירנו שהוכיח דוד את מיכל הוכחה נמרצת בהזכיר לה כי נמאס אביה וביתו ממלך, ליסרה כי ידע בה שרם לבה כמו שרם לב אביה במלכו.

ומפאת חסדיו אשר עשה עמי, ראוי שאהיה לפניו יתברך שפל¹ וּנְקַלֹּתִי – ואקל² בכבודי לפניו עוֹד יותר³ מִזֹּאת שהקילותי בעצמי עתה⁴, וְהָיִיתִי – ואהיה שָׁפָל בְּעֵינָי לפני ה׳ לכל דבר, ואין זה קלון אלא כבוד⁵, וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ שהתבזיתי בעיניהן⁶, הן אינם מבזות אותי⁷, וגם⁸ עִמָּם אִכָּבֵדָה – אתכבד, שחשוב אני בעיניהם על זאת⁹, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל שלא כמו בעיניך¹⁰, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת, רק למראית עין ולא למראה השכל, ורק אם אמאס בכבוד, אז גם עם האמהות אכבדה, כי זה הכבוד האמיתי הנפשי, אשר משווה בין שרים ופחותי העם¹¹:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. רש״י.

4. רש״י.

5. רד״ק.

6. ראה הערה בפס׳ כ׳ שלפי פי׳ רד״ק אמר לה ״ומן האמהות״ – את לא נקראת מן האמהות הקדושות.

7. רש״י.

8. מלבי״ם.

9. רש״י.

10. רד״ק.

11. מלבי״ם.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וּלְמִיכַל֙ בַּת⁠־שָׁא֔וּל לֹא⁠־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃

And Michal the daughter of Saul had no child to the day of her death.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לָא הֲוָה לָה וְלָד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

לא היה לה ילד – מאותו היום והלאה.

Had no child From that day on.⁠¹

1. Prior to that day, she did have a child, Yisroam mentioned earlier (Shemuel II, 3:5), see Rashi there.

ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד – אמרו רבותינו שדבר זה שאמרה למעלה גרם לה שלא היה לה ולד.

לא היה לה ולד – למדינחאי כתיב: ולד בוי״ו, וקרי: ילד ביו״ד. ולמערבאי כתיב: ילד ביו״ד, וקרי בוי״ו: ולד. ופירשו רז״ל מהיום ההוא ואילך לא היה לה, לעונש מה שאמרה, אבל לפני היום הזה היה לה, כמ״ש: יתרעם לעגלה אשת דוד (שמואל ב ג׳:ה׳) ואמרו: עגלה זו מיכל.

עד יום מותה – בחולם, וכעת מותה (שמואל א ד׳:כ׳) בשורק.

פירוש עד – כמו: עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כ״ח:ט״ו).

ובדרש: אבל ביום המיתה היה לה, ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות רחל וכלתו של עלי ומיכל בת שאול.

לא היה לה ולד^א – מודיעך הכתוב שמפני זה העון לא זכתה^ב להוליד בנים.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, לוצקי 1010, וכן בהמון כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ילד״.

ב. כן בכ״י פריס 218, לונדון 24896. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״זכת״.

עד יום מותה – גם זה מן המין האחד שאמרנו במלת עד. וכ״ז מבואר לחכמי ההגיון מצד כח תחת ההפכיות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וזכר הכתוב שמיכל לקחה מיד ה׳ בכל חטאתיה כי לא היה לה ולד עד יום מותה, ר״ל כל ימיה. ומלבד היות זה עונש על דבריה, הנה עוד היתה מסבה מאת השם לבל יתרבה זרע מבית שאול ואל יתערב עם זרע דוד זרע ברך ה׳, והיה גלוי לפניו שעוד יבא ענין הגבעונים להשמיד את כל זרע שאול, ומה יעשה דוד על בניו אם יהיו לו ממיכל בת שאול? או יוציא להרוג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משוא פנים יש בדבר, לכן נורא עלילות ית׳ סבב שמיכל לא תתעבר מדוד ולא יתחברו זרע שאול בזרע דוד והיו לבשר אחד, אחרי שהאל ית׳ הבדיל ביניהם הבדל רב: ואמנם קשור הפרשיות האלה וסדרם לפי האמת וסבת התחלפותם ממה שנזכר הנה למה שנזכר בדברי הימים, ראוי לחקור עליו כפי הסברא הגוברת, כי לא מצאתי לחכמינו ולמפרשים ז״ל בו דבר. ואומר שהדעת נוטה והכתובים יורו שעברו הדברים במציאות כמו שכתב הנביא הנה, וזה כי מיד אחרי המלכת דוד על ישראל כלו בחברון הלך ללכוד ירושלם, ולזה אמר וילך המלך אנשיו ירושלם, ובדברי הימים (דברי הימים א י״א ד׳) אמר וילך המלך ובני ישראל ירושלם, ר״ל כי מיד כאשר נתקבצו להמליכו הלכו מיד עמו לירושלם, ולזה בכאן ובדברי הימים נזכר ענין ירושלם סמוך להמלכת דוד. והנה חירם מלך צור ששלח מלאכים לדוד, הסברא הישרה יורה שהיו לברכו על המלכתו על ישראל, ולכן ראוי שנאמר שנסמך זה להמלכתו ולכידת ירושלים, כי כאשר ידע שלכד המצודה ונקראה עיר דוד שלח מלאכים אליו לברכו וחרשים לבנות לו שם בית, ומה שספר הכתוב ויבנו בית לדוד לא יתחייב שמיד נשלמה מלאכת הבית קודם הדברים שיזכור אחרי זה, אבל ששלח אליו חירם העצים והחרשים לבנות לו הבית שבנו לו, ולזה אמר אחרי ענין חירם וידע דוד כי הכינו השם למלך על ישראל וגו׳, יורה שסמוך להמלכה היה זה. אחרי זה אמר שלקח דוד נשים בירושלם, וגם זה יורה שסמוך להמלכה היה, ולזה אמר בו אחרי בואו מחברון, ר״ל שמיד כשבא מחברון ולכד ירושלם לקח בה נשים, וראוי היה שיעשה כן כי הבית תגזור אשה ובנים, ולכן סמך ספור האשה והבנים אל בנין הבית אשר בירושלם, והבנים שיזכור שילדו לו הוא תשלום ספור הנשים, עם היות שהיתה לידתם אחרי כן. ואחרי כל זה זכר מלחמות הפלשתים פעם אחר פעם, שהיה אחרי לכידת ירושלם ומלאכות חירם ולקחו הנשים, ויורה שהיו אלה המלחמות סמוך להמלכתו קודם העלאת הארון כמ״ש וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל וגו׳, ואחרי המלחמות האלה אז בהניח ה׳ לו הלך להעלות הארון מקרית יערים אל בית עובד אדום הגתי, ולזה אמר ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל, שהיתה האסיפה הזאת שנית לאסיפת העם למלחמות שזכר. והנה הארון לא ישב בבית עובד כי אם ג׳ חדשים ואז העלהו שנית אל ביתו, ובין עליה לעליה לא נעשה דבר רשום שיספר אותו כותב הספר. ואחרי היות הארון בביתו בתוך האהל דבר אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית אלהים בתוך היריעה וגו׳. הנה התבאר שקרו הדברים כלם כמו שזכרם הנביא כאן ושהכתובים וטבע הדברים יורו עליו. אמנם בדברי הימים לא שמר עזרא הסדר הראוי, וספר הדברים אשר עשה דוד אך לא על הסדר וכפי הזמנים שקרו, כי לא כוון כי אם להגיד הדברים הרשומים אשר עשה, ולזה לא הקפיד על סדרם בקדימה ואיחור כי אם כפי טבעם ומעלתם, ולזה אחרי ספור המלכתו ספר ענין ירושלם כמו שקרה. ולפי שבו נאמר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל יואב בן צרויה בראשונה ויהי לראש, ראה עזרא לספר אחרי זה כל הגבורים אשר לדוד ואשר באו לצקלג, עם היות שזה ראוי שייוחס לסוף הספר, והעד על זה שספר בגבורים האלה גבורות נעשו אחרי כן במלחמות הפלשתים, וזה יורה שלא נזכרו הדברים כפי הזמן אשר קרו. ואחריו זכר מספר ראשי החלוץ אשר באו חברונה להמליך את דוד, ואין ספק שזה קודם ללכידת ירושלם שכבר זכר, והוא גם כן מה שיורה שלא שמר עזרא בספור הענינים סדר הזמן שקרו בו. וכן זכר אחרי זה העלאת הארון מקרית יערים אל בית עובד אדום הגתי, ואחריו ענין חירם, ואחריו נשי דוד ובניו, ואחריו מלחמות הפלשתים פעם אחר פעם, ואחרי זה זכר איך העלוהו מבית עובד אדום הגתי לעיר דוד, ואין ספק שבין עליה לעליה כשלשה חדשים שישב הארון בבית עובד לא היה אפשר שיעברו כל הדברים שזכר עזרא ביניהם, ענין חירם ובנין בית דוד ולקיחת הנשים והולדת בניו ושתי מלחמות פלשתים, כי לא אפשרי שבזמן קצר כזה יקרו דברים רבים כאלה, והוא ממה שיורה אמתת מה שאמרתי שעזרא כתב הדברים למעלתם ולא כסדרם ולא כפי זמן קורותם, והנביא ספר הענינים כפי הזמנים אשר ארעו כלם. האמנם למה לא ספר הנביא כאן איך הקהיל דוד הכהנים הלויים ואיך נבדלו המשוררים והמנגנים והשוערים מהם והשיר אשר עשה דוד ונתנו להם להודות לה׳ הודו ליי׳ קראו בשמו וגו׳. אשר כל זה כתב עזרא בספר דברי הימים, הוא כפי מה שכתבתי בהקדמת זה הספר, לפי שהיה הכוונה בכאן לספר שדוד הע״ה העלה הארון מבית אבינדב לבית עובד ומבית עובד לעיר ציון לא זולת זה, ולכן לא הקפיד כאן איך הביאוהו ומי היו המנגנים ומי היו המשוררים ואי זה שיר שוררו, ועזרא פירשו שם, ועם מה שאמרתי הותרה השאלה הרביעית:

לא היה לה ילד – למדינחאי כתיב ולד בוא״ו וקרי ילד ביו״ד ולמערבאי כתיב ילד ביוד וקרי בוא״ו ולד כן כתב רד״ק ובחלופי בן אשר ובן נפתלי שאצלנו בדפוס למערבאי ילד כתיב וקרי. למדינחאי ולד כתיב ילד קרי והספרים מתחלפים ואין להכריע מהם. והחכם לונזאנו בעשרים וארבע שלו מהדפוס שכתוב בפסוק ולד כתב כנגדו ס״א ילד ועיקר למדינחאי כתיב ולד ואנן קי״ל כמערבאי עכ״ל. והמסרות מסייעות לנסחא שלפנינו אליבא דמערבאי דכתיב וקרי ילד ביו״ד דבמסרה גדול נמסר סימן מן כ״ב מלין דכתיבין יו״ד בריש תיבותא וקרינן וא״ו ולא נמנה זה עמהם גם לא נמנה במשלי סימן י״א עם י׳ מלין דכתבין וא״ו בריש תיבותא וקרינן יו״ד וחזינא במקצת נסחי דדפוסא בסוף סדרא דנח גבי ותהי שרי עקרה אין לה וָלָד דמסרי עליה לית וחד לא היה לה וָלֶד וליתא בעיקר נסחי דכתיבין כתב ידא.

עד יום מותה – בחולם אבל וכעת מותה (שמואל א ד׳) בשורק כמ״ש שם.

לא היה לה ילד – בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים.

ולמיכל כתב מהרי״א שמלבד שהיה זה עונש על דבריה היה סבה מאת ה׳ בל יתרבה זרע שאול והיה גלוי לפניו ענין הגבעונים להשמיד כל זרע שאול ומה יעשה דוד יוציא להורג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משא פנים יש בדבר, לכן סבב נורא עלילות שמיכל לא תתעבר מדוד.

עד יום מותה – כמו ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו (ש״א ט״ו:ל״ה) כלו׳ לא ראהו עוד, ואין לומר שהכונה בחייו לא ראהו ואחר מותו ראהו, שלא ביום מות שמואל העלתה אותו בעלת האוב, אף כאן ר״ל לא היה לה ולד לעולם, שאם היה לה היתה מכנסת בלבו גסות הרוח.

וּבעון מה שהיא אמרה לדוד¹ לְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד מאותו היום והלאה² עַד יוֹם מוֹתָהּ אבל לפני היום הזה היה לה³: פ

1. ר״י קרא, מצודת דוד.

2. רש״י.

3. כמ״ש יתרעם לעגלה אשת דוד ואמרו עגלה זו מיכל. ובדרש, ״לא היה לה ילד עד יום מותה״ אבל ביום המיתה היה לה, ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות, רחל וכלתו של עלי ומיכל בת שאול, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון